ערכה מתודולוגית:
חשיבה
מערכתית

כתב: יותם הכהן

2.2 כיצד נזהה שאנחנו צריכים חשיבה מערכתית בסוגיה?

האתגר בזיהוי הצורך בחשיבה מערכתית בסוגיה נובע מכך שאם הפרדיגמה בה אנו אוחזים לא מאפשרת לנו לזהות את עומק הבעיה, ייקשה עלינו מאוד להבין שאנו תופסים את המציאות באופן לא מספק. כדי להתמודד עם אתגר זה, ד״ר צבי לניר[1][1] הציע מספר כללים שעשויים לסייע לנו להכווין את תהליך החשיבה שלנו:

  • עוד ועוד משאבים - אנו משקיעים משאבים רבים בסוגיה אך לא מצליחים לקדם הישגים משמעותיים
  • ״זה לא זה״ - אנו ומי שעובד איתנו חשים שהאופן שבו אנו פועלים אינו מדויק, אך אנו מתקשים להסביר מדוע. במצב זה ניתן לעתים לראות גם ירידה במוטיבציה הנובעת מחוסר הבהירות.
  • העתקה ללא התמרה - כאשר אנו שמים לב שנדבכים משמעותיים בעשייה שלנו מועתקים ממקומות אחרים מבלי שעברו התאמה להקשר הייחודי, אנחנו צריכים להיות ערניים לפערים שנוצרים מכך, ולפער שאנו מנסים לכסות בכך. כלומר, הנחת היסוד היא שלא הבנו היבטים יסודיים במערכת שלנו, ואנו מכסים על חוסר ההבנה הזו באמצעות ייבוא של כלים סגורים ממרחבים אחרים.
  • התרבות של אזורי בין ומעבר - העשייה הארגונית מנסה להתאים בין מבנה, סמכות ואתגרים. ככל שהאתגרים משתנים, נוצרים יותר ויותר אזורים שהם בין היחידות השונות ומעבר לתחום האחריות שלהן. כאשר הבין ומעבר גדל מעבר לליבה, אנחנו צריכים להיות ערניים לפער.
  • ריבוי של חריקות - עלייה משמעותית בעימותים הפרסונליים ובעימותים בין גופים עמיתים שאינה מוסברת רק באופי ובמשקעים היסטוריים.

 

דוגמה: אנו משקיעים משאבים כספיים רבים בקידום של אוכלוסייה מוחלשת ומגלים שההישגים לא השתפרו בהתאם, או שהצוותים העוסקים בנושא מאבדים את המוטיבציה. במצב זה, יש ערך רב לנסות להבין יותר לעומק את המנגנונים המקשים על התלמידים להצליח.
הבנת המנגנונים תאפשר בתורה לבנות תהליכי התערבות שיבחנו את התפיסה החדשה ואת האפקטיביות שלה. כאשר אנו ערניים לסימנים אלו, אנו מסוגלים להבין שהכלים הנהוגים בסוגיה מסוימת אינם מספקים לה בהכרח מענה, ולהניע תהליך של חשיבה מחודשת, מעמיקה ומציאותית שתסייע לנו להבין טוב יותר.

[1] מנוסח על בסיס הערך של חשיבה מערכתית באתר דואלוג