העולם של החשיבה המערכתית בוודאי מאתגר, אך כבני אנוש יש לנו יכולות רבות המסייעות לנו גם להבין ולהתמודד עם אתגרים מן הסוג הזה. בפרק הנוכחי נבקש לפרוס עקרונות ויכולות שיסייעו לנו להבין טוב יותר את המערכות בהן אנו פועלים.

אחד האתגרים המשמעותיים נוגע לרצון שלנו להבין את המערכת באותו אופן שאנו ניגשים לניתוח סוגיות מכאניות. החשיבה על המערכת עלולה להיות מתסכלת עבור מי שרגיל לנתח באופן כזה. התחושה בדיון על כלל המרכיבים עלולה להיות "עננית" - יותר מידי אינפורמציה שקשה לאחסן אותה במגירות מוכנות מראש. אבל עם השהייה ב״ענן״ אנו מבינים יותר ויותר קשרי גומלין בין האלמנטים ומייצרים בהירות מתוך הענן.

להלן מספר דרכי חשיבה המסייעות בהעמקת ההבנה ביחס למערכת נתונה:

אנו נוטים לבחון סוגיות בגבולות מלאכותיים או בגבולות הנגישים עבורנו באופן מידי (כמו למשל תחום יכולת העשייה המיידית שלנו). צורת החשיבה הזו מובילה לגריעה של נדבכים שלמים מתוך השלם, כך שקשה עלינו לשוב ולייצר היגיון במכלול הגורמים. היכולת לנתח לעצמנו את גבולות המערכת, כלומר מה נכלל בתוך המרחב העוסק בתחום מסוים תסייע לנו מאוד להבין את הגורמים הפועלים במערכת ואת הקשרים ביניהם.

דוגמה: אנו עושים שימוש מאוד רווח ושגור במושג ״מערכת החינוך״. אולם, מהם גבולות מערכת החינוך? האם אלו גבולות מקבלי השכר? האם ההורים הם חלק מהמערכת? ובתקופה של למידה מרחוק?

אנו משתמשים במושגים כדי לתאר תופעות כלליות מסוגים שונים. המושג הוא צורה מילולית לתפוס תופעה, כלומר היבט שנוגע למספר מרכיבים במשותף. במושג יש היבט של הכללה, שעלול להיות מוגזם ולכן צריך להקפיד שהמושגים שלנו יהיו בעלי ערך, שהם יהיו מובנים למי שעושים בהם שימוש ושיהיו מדויקים ככל הניתן בתיאור התופעה הנדונה. האופן המילולי שבו אנו תופשים מציאות סבוכה. התהליך של יצירת מושגים חדשים מכונה המשגה.

השימוש האינטנסיבי שעשתה מערכת החינוך בביטוי ״למידה משמעותית״ הוא מושג מורכב המכיל הנחה מובלעת שהלמידה שקדמה לו לא הייתה משמעותית מספיק. אולם מדובר גם במושג מטריה, כלומר מושג רחב וכללי מדי. מושגים מסוג זה אינם מייצרים מספיק בהירות לאורך זמן, והם עלולים לגרור ביקורת רחבה ולאבד מערכם.

מערכות אנושיות ממוקדות בפעולה לאור המודלים המנטליים שלנו. כאשר אנו דנים בתכלית של הפעולות השונות, התהליכים והקבוצות במערכת ולא רק בסיבתיות המיידית אנו מצליחים לחשוף חלק מהמודלים המנטליים שלנו.

השאלה ״איך הגענו לכאן״ היא בעלת ערך רב בחשיפה של המודלים המנטליים שלנו. התהליך הגנאלוגי איננו תיאור היסטורי, אלא ניתוח לאחור של התהליכים שהובילו למצב המוכר לנו מההווה. ניתוח גנאלוגי מוצלח יכול לתאר כיצד בשלב מסויים נוצרו מודלים מנטליים שהיו רלוונטיים באותה עת וכיצד עם השתנות המציאות הם איבדו את הערך שלהם ועל כן יש ליצור להם השלמות ותחליפים.

יש לנו קושי מובנה לדון במערכת בשלמותה. לכן, אנו יכולים לבחור באופן מתודי לפרק את האתגר לתתי-המערכות שלו ולדון בהן בנפרד. עם זאת, את התהליך יש להוביל כל הזמן במתכונת של שלם > פירוק > שלם, כדי להחזיק את התמונה המערכתית ולא להישאב רק לרכיבי המשנה.

מאחר וכל גורם במערכת נחשף להיבטים אחרים, יש ערך רב לנסות לכנס מספר נקודות מבט בתהליך החשיבה שלנו, בין אם באמצעות שיחות, דיונים, קריאה וכיו"ב.

מפה מושגית ומפות שחקנים - יצירה של מפות, בין אם אלו מפות שחקנים, מתחים ומגמות ובין אם מיפוי של המושגים שלנו, מסייעת להתמודד עם המורכבות הקוגניטיבית. כך נוכל לצייר את מערכת הזיקות ולדון בה. המפה המושגית מסייעת לצייר ניגודים משלימים ומתחים מובנים בין רכיבי המערכת.

מסגור מחדש (Reframing) הוא תהליך במסגרתו אנו חווים שינוי של המסגרת באמצעותה אנו תופסים את המציאות. תהליך מוצלח של חשיבה מערכתית חושף הנחות יסוד וזרמי עומק במערכת ומאפשר לנו לייצר אצלנו מסגור מחדש שיש לו גם ערך מעשי מאוד משמעותי. הביטוי מסגור מתייחס למסגרת (Framework) שעמה אנו בוחנים את המציאות והמסגור מחדש מחליף למעשה מסגרת תפיסתית אחת באחרת. כאשר הוא מתייחס לרכיבי ליבה ארגוניים, תהליך של מסגור מחדש מלווה לא פעם בשינוי פרדיגמה והוא נדרש ברמה הארגונית כאשר אנו מעוניינים לקדם שינוי:

בעוד שלא ניתן לחולל מסגור מחדש בצורה אנליטית ומודעת, ניתן להבין שנדרש שינוי תפיסתי נרחב, שימוש בכלים וביכולות שתוארו לעיל מאפשרים לנו לייצר את הקרקע שעליה מתרחש התהליך הזה.

המדען אורי אלון מתאר את הדרך המערכתית המורכבת שבה נוצרות תובנות מדעיות פורצות דרך.

https://embed.ted.com/talks/lang/he/uri_alon_why_science_demands_a_leap_into_the_unknown