מערכתית
כתב: יותם הכהן
כפי שכבר למדנו בפרקים הקודמים, תופעת הבעיות הסוררות מייצרת אתגר לכל מי שמבקש להוביל שינויים ברי קיימא – הבעיות המערכתיות לעולם אינן נפתרות והדינמיקה המערכתית עלולה להוביל לאבדן ההישגים ואף לתוצאות הפוכות מאלו המצופות. עם זאת, ניתן לראות כי מנהיגות מערכתית מצליחה להוביל שינויים דרמטיים גם במציאויות סבוכות. כיצד אם כן ניתן לגשת להובלה של שינוי בסדר הגודל הנדרש?
אחד האתגרים המרכזיים בהובלה של שינוי מערכתי היא להצליח לחשוב ולפעול מעבר לרמה השיטתית (סיסטמתית). בגישה שיטתית אנו מכנים את הנסיון להקיף את כלל המרכיבים במערכת ולשנות אותם זה אחר זה. גישה זו עשויה להצליח לעתים, אולם ההצלחה שלה מחייבת השקעה של משאבים אדירים, וכאשר מדובר בתופעות נרחבות היא חסרת תוחלת לרוב. גישה מערכתית לשינוי תבקש לזהות נקודות מפתח שניתן לפעול במסגרתן, באופן התואם את המשאבים, כדי להוביל לשינוי נרחב יותר.
במעלה השנים נוצרו גישות ומושגים רבים הנדרשים לחשיבה על שינוי במערכות מורכבות. להלן נסקור מספר מושגי מפתח שיסייעו לנו בהמשך הלמידה:
- גבולות המערכת וגבולות המערכה – גבולות המערכת נדרשים לשם הבנת המכלול מולו אנו פועלים. אולם לא נצליח לפעול על כלל המרכיבים במערכת כדי לחולל שינוי. לכן עלינו להבין מהם גבולות המערכה שלנו, וכיצד העשייה שלנו, שהיא תמיד מוגבלת, הולמת את התנאים במערכת כולה. למשל, אם אנו מבקשים לשפר את מצב הלמידה בתחום המדעים, אנו עשויים לרצות להקצות לכל תלמיד סיוע אישי בתחום. אולם ברור לנו שמהלך כזה לא הולם את המשאבים הקיימים או אלו שניתן לגייס. לכן נבקש לפעול בגבולות מצומצמים יותר, שישפיעו על המערכת כולה (למשל – נשקיע בסדרת טלוויזיה לנוער המקדמת סקרנות מדעית).
- נקודות מנוף, מרכזי כובד – בהשאלה מטרמינולוגיות צבאיות, אנו מבקשים שההשפעה במשאבים מוגבלים תהיה כזו שתפעיל השפעות משמעותיות יותר במערכת. אנו מכנים חשיבה כזו כ״מנוף״. מרכז הכובד הוא תיאור של היבט שהמערכת תלויה בו ופעולה עליו תוביל להשפעה על המערכת כולה.
- מושכים ודוחים – החשיבה על פרקטלים הובילה להבנה שגורם מסוים שיש לו השפעה קבועה במרחב מסוים עשוי למשוך אליו או לדחות אלמנטים מסוימים באופן שמוביל לשינוי לאורך זמן. כך, למשל, ניתן לדון במבחני הבגרות כמושך מרכזי במערכת החינוך שכלל מערכות המשנה (בקרב מורים, הורים וילדים) מתארגנות סביבו. שינוי במצב המושכים עשוי לייצר השפעה בת קיימא. במסגרת זו, שינוי רגולטורי בתחום תנאי הקבלה למוסדות ההשכלה הגבוהה עשוי לחולל שינויי משנה בלמידה העל-יסודית.
- שינוי התנאים – אנו יכולים לפעול לשינוי של חלק מהתנאים במערכת ולשאוף לכך שהמערכת תסתגל ותשתנה בהתאם. שינוי בתנאים עשוי להיות למשל שיפוץ של בית ספר, ואפילו שיפור של הסביבה שמחוץ לבית הספר.
חשיבה מערכתית עוסקת בהבנה של מערכות. ההבנה הזו חיונית מאוד כדי שכאשר אנו פועלים נוכל לזהות את הנקודות הקריטיות ולהתמקד בהן, וכן כדי לא לייצר נזקים בלתי רצויים בפעולה שלנו. עם זאת, החשיבה העשייה שונות מאוד זו מזו:
- חשיבה מערכתית נוטה להתבסס על יכולות אנליטיות (אנו מנתחים את המערכת) ואילו אמנות מערכתית היא מעשית ונוטה להיות ״אסתטית״.
- מורכבות מול פשטות – חשיבה מערכתית נועדה לאפשר לתאר את המורכבות ואילו אמנות מערכתית מבקשת להוביל מהלכים פשוטים שיש בכוחם לשנות את המערכת המורכבת.
- הוליסטיות מול מיקוד – חשיבה מערכתית עוסקת במכלול. אמנות מערכתית עוסקת במהלכים ממוקדים שיש בהם כדי להשפיע על המכליל.
ניתן לראות בהספד של הסופר ס. יזהר על משה דיין תיאור ספרותי של היכולת של מנהיגות להוביל אמנות מערכתית בזמן אמת:
תכונה אחת שייחדה אותו – ואף זו נתפרשה באופנים קוטביים – הייתה יכולת ההכרעה המוחצת שלו (בצד רגעי ההססנות). בתוך מצב מסוכסך כיוונים, ידﬠ להצביﬠ על שתי הנקודות העיקריות שבסבך, ועל הקו הקצר והישר שביניהן.
ב"יומן מﬠרכח סיני׳׳ שלו, מספר משה דיין ﬠל פגישה ﬠם נספח צבאי צרפתי שבא להיװﬠץ בו ולתאם פﬠולה – משה דיין הציﬠ לו דרך קצרה ופשוטה, הקצרה והישרה מכל מה שﬠלה ﬠל דﬠת הצבא הצרפתי, ואיך נידהם אז אותו צרפתי ו"לא יכול היה להחליט אם מוצﬠ לו אבסורד או ביצת קולומבוס” (עמוד 142).
הרי זה הימור ﬠל חודו של סכין, בין תהום אפלה ובין הפתרון המבריק, כשבודקים מוצאים שלא היה כאן משחק קוביה, לא היסמכות ﬠל האינטואיציה, ולא הפקרות של נפש חסרת מﬠצורים – אלא, חשיבה מהירה ושיטתית, שיקול קר ומפוכח, לא בלי קשב לפחדים ולאתר אות הסכנה – והקצאת הקו הישר כמסקנה הכרחית, בין נקודות המוקד.
ס. יזהר, דברים בערב זכרון למשה דיין 19.11.1981.