ההבנה של המורכבות של המערכת והקושי לחולל שינוי מחייבת אותנו להבין כי העיתוי הוא היבט מרכזי בהובלת שינוי מערכת. כדי להבין את העיתוי הנכון ולשמר אותו נבקש להציג מודל מעולמות המנהיגות ההסתגלותית (תפיסה מנהיגותית להובלת שינוי בגישה מערכתית), העוסק בניהול "הטמפרטורה״ בתהליך. הטמפרטורה היא מטאפורה למצב הלחץ בארגון ובמערכת:

הביטוי ויסות הטמפרטורה מבקש לתאר של מערכת היחסים שבין מי שמבקש לקדם שינוי הסתגלותי בארגון, לבין גורמי סמכות שמבקשים לשמור על הסדר הקיים. כאשר סוכן השינוי מגדיר מצב מסוים כבעייתי, הוא מעלה את המתח ורמת חוסר הנחת. כל עוד שחוסר הנחת הנחווה הוא סביל, האפשרות שיתחולל שינוי היא נמוכה. מנגד, כאשר רמת חוסר הנחת היא מעבר לזו הסבילה, אנחנו גולשים לתחום הכאוטי.

בין לבין נמצא טווח העבודה ההסתגלותית. גורמי הסמכות יבקשו להוריד את הטמפרטורה על ידי נקיטה באמצעים הטכניים העומדים ברשותם. לכן, מי שמבקש לחולל שינוי הסתגלותי חייב לדעת כל הזמן כיצד הוא משאיר את הטמפרטורה בטווח ההסתגלותי וכיצד הוא לא נדחה ממנו - כלפי מטה (בהסטת הקשב ובהסטת המנהיג) או כלפי מעלה (ביצירת אנומיה והפיכתו לשעיר לעזאזל).

איור מס' 23: 'ויסות טמפרטורה' במערכת יחסים