ארי דה-חיס ((Arie de Geus, הוגה הרעיון של "הארגון הלומד", מתייחס לחשיבת עתיד כאל חלק אינטגרלי מתהליך הלמידה של ארגונים בספרו "ניהול הארגון כגוף חי" (הוצאת מטר, 1998). אמנם הספר מתמקד בחברות עסקיות, אבל התובנות רלוונטיות לכל ארגון. דה-חיס מסביר ששינויים רצופים ויסודיים, לעתים עתירי תהפוכות, בסביבה החיצונית של הארגון, מחייבים ניהול רציף של שינויים בארגון. המשמעות היא ביצוע שינויים יסודיים ורצופים במבנה הפנימי של הארגון – וזה אחד ההיבטים בחשובים של למידה ארגונית.

"אם חברות יוכלו להבחין בנעשה בהקדם, ולנהל את השינויים הפנימיים מתוך מבט לעתיד, אפשר יהיה למנוע במידה רבה אובדן הון ומצוקה חברתית", טוען דה-חיס. "מדוע איפוא יש חברות רבות כל כך, עיוורות וחירשות לכאורה, כלפי כל מה שמתרחש סביבן?"

דה-חיס בוחן כמה תשובות אפשריות לשאלה זאת (כולל ההסבר הפסיכולוגי שלאדם יש "התנגדות טבעית לשינוי"), ומגיע למושג "זיכרון של העתיד" (על סמך מחקרים בנוירוביולוגיה). לטענתו, היכולת של ארגון לבנות לעצמו "זיכרון של העתיד" חיונית לפיתוח הרגישות הדרושה לזיהוי אירועים חיצוניים בעוד מועד כדי למנוע משברים. הוא טוען, אולי באופן פרדוקסלי, שחברה עסקית המנסה להשתמש בתחזיות כדרך החשיבה הרגילה על העתיד פוגעת במידה רבה ביכולת התפיסה שלה. הוא משתמש בסיפור (הבדיוני) על ראש עיריית רוטרדם שמודיעים לו בשנת 1920 על תחזית וודאית של פרוץ מלחמת העולם השנייה והחרבת העיר בהפצצות בשנת 1945, ומסיק שאין שום דבר שאפשר לצפות מראש העיר לעשות. "אי אפשר לחזות את העתיד. אבל גם אם יכולנו לזהותו, לא היינו מעזים לפעול על סמך התחזית". חומר למחשבה.

ובכל זאת, מה כן אפשר לעשות? דה-חיס סבור שהדרך הטובה ביותר להתמודד עם הסוגיה היא להיעזר בבניית תרחישים חלופיים לצורך תכנון. בניית תרחישים היא אכן אחת השיטות החשובות בחשיבת עתיד, והיא תתואר ביתר פירוט בפרק השיטות. התרחישים לא נועדו להוות תחזית חד משמעית אלא לשנות את הלך המחשבה של המשתמשים בהם.

"תרחישים טובים משנים את העולם בזעיר אנפין של המנהלים", נהג לומר פייר וואק, אשר הוביל את בניית התרחישים המפורסמת של חברת הדלק "של" בשנות ה-70 של המאה ה-20, אשר סייעה לה להיערך בעוד מועד למשבר הנפט של שנות ה-70 במאה הקודמת. יתרה מזאת, "אם פיתוח התרחיש נעשה כהלכה, התוצאות יהיו כמעט תמיד מטרידות ומציקות". אבל זה מה שעשוי להניע את הארגון לעשות מעין "חזרה כללית" מנטאלית על התרחיש בטרם התרחש – וכך להיות יותר ערוך ומוכן בבוא העת.