בתת-פרק זה נגדיר ונבהיר בקצרה מספר מושגי יסוד הקשורים בחשיבת עתיד.

חקר עתידים הוא תחום העוסק בלימוד וגיבוש הנחות והשערות לגבי העתיד, או יותר נכון לגבי עתידים שונים: עתידים אפשריים, סבירים, רצויים, מועדפים...(הסבר מפורט על אלה יבוא בהמשך). השאיפה היא להבין מה עשוי להימשך בדומה למצב בהווה, ומה עשוי להשתנות – זיהוי מגמות אפשריות – על סמך הבנה של העבר וההווה. חקר עתידים עוסק בהבנה זאת, וכן בפיתוח מתודולוגיות שנועדו לאפשר זאת.

רוב העוסקים בחקר עתידים לא מסתפקים בהעמקת הידע לכשעצמה, אלא דוגלים בהגדרת מטרה מעשית: יצירת בסיס ידע שיסייע לעיצוב העתיד.

משהכרנו בכך שאין עתיד אחד בר-חיזוי, אנחנו חופשיים לדמיין עתידים חלופיים ולפעול לקראת יצירת העתיד המועדף עבורנו.  במילים אחרות,  שני עקרונות יסוד בחקר עתידים הם:

(א) העתיד לא נקבע מראש ואינו בר-ניבוי  (ב) העתיד שיקרה מושפע מההחלטות שלנו בהווה

על חקר עתידים – בעקבות חוקר העתידים ג'יימס דייטור

ג'יימס דייטור (James A. Dator) הוא אחד ממעצבי התחום של חקר עתידים. הוא הקים ומנהל את המרכז לחקר עתידים באוניברסיטת הוואי בארה"ב.

הצגנו קודם את "החוק הראשון" של דייטור ונחזור עליו כאן בקצרה: חוק זה קובע שחקר עתידים אינו מתיימר לנבא את העתיד (זה בלתי אפשרי). אפשר להעלות על הדעת עתידים חלופיים שונים.  המטרה המרכזית בחקר עתידים היא לסייע לאנשים לדמיין, להמציא, לנסח, להעריך מחדש ולממש את העתיד הרצוי.

כדי שחקר עתידים יהיה שימושי, הוא צריך להיות שלב מקדים לפני תכנון אסטרטגי – ולהיות קשור לתכנון אסטרטגי. זיהוי העתידים החלופיים העיקריים ודימוי/יצירה של עתידים מועדפים, צריכים להנחות את פעילויות התכנון האסטרטגי וקבלת ההחלטות.בגישה של דייטור חקר עתידים חופף במידה רבה לחשיבת עתיד כפי שהיא מוצגת במדריך זה. (למעט העובדה שחקר עתידים עוסק גם בפיתוח של מתודולוגיות וכלים).

כאן המקום להזכיר את "החוק השני" של דייטור.

לפיכך, מסביר דייטור, מה שנחשב ע"י הדיוטות ואפילו ע"י אנשי מקצוע כ"עתיד הסביר ביותר" הוא לעתים קרובות אחד מהעתידים הכי פחות סבירים. אם חוקרי עתידים מצפים מעצמם להיות מועילים, הם צריכים לצפות שיגחכו עליהם ושידחו את רעיונותיהם. ייתכן שאחדים מרעיונותיהם אכן יהיו ראויים לדחייה וללעג, אבל גם הרעיונות הכי מועילים שלהם בנוגע לעתידים עשויים לזכות לאותו יחס. על כן, מקבלי החלטות וגם הציבור הרחב, אם הם מעוניינים במידע מועיל על העתיד, צריכים לצפות ממידע כזה שיהיה בלתי קונבנציונלי, ולעתים אף מזעזע, פוגעני, ולמראית עין מגוחך. על חוקרי העתידים מוטל הנטל להפוך את הרעיון שממבט ראשון נראה מגוחך, למתקבל על הדעת – על ידי הצגת ראיות מתאימות ויצירת תרחישים חלופיים של התפתחויות אפשריות של אותו "רעיון מגוחך".

האם חקר עתידים הוא מדע?

יש הטוענים שהתשובה שלילית, מכיוון שבתחום דעת זה אין ניסויים מבוקרים כמו במדעים המדויקים ומכיוון ששתי קבוצות של אנשים עם מטען ידע שונה, ערכים שונים וניסיון שונה, עשויים להפיק תוצאות שונות אפילו אם ישתמשו באותן שיטות. אחרים טוענים שזהו תחום שיכול להיחשב כמדעי מכיוון שהוא משתמש במתודות בצורה שיטתית, יוצר ידע בצורה שיטתית, ומסיק מסקנות על סמך חקירה שיטתית בלי לקבוע אותן מראש.

על כל פנים, חקר עתידים בוודאי אינו מדע מדויק.

במבט ראשון, האמירה שיש כל מיני עתידים עשויה להיראות מוזרה. אבל כבר אמרנו שהעתיד לא נקבע מראש ואינו בר-ניבוי, ולכן ברור שאולי נוכל להעלות בדמיוננו עתיד מסוים (אולי כזה שהיינו רוצים מאוד שיתממש), אבל במסגרת חקר עתידים וחשיבת עתיד עלינו לדייק ולדבר על עתידים פוטנציאליים.

חוקרי עתידים נוהגים להבחין בין כמה סוגים של עתידים, וחלק מהם ממחישים את ההבחנה בעזרת "חרוט עתידים" אשר מוצג בתרשים שלהלן.

ההבחנה הבסיסית והכללית ביותר היא בין עתידים אפשריים (או עתידים פוטנציאליים) לבין עתידים רצויים (או מועדפים), שהם כמובן תת-קבוצה של העתידים האפשריים. אבל הפילוסופיה של חקר עתידים אינה מסתפקת בכך, ומציעה הבחנה מעודנת יותר:

חרוט העתידים – Futures Cone

עתידים אפשריים (Possible) – עתידים שכוללים כל מה שלדעתנו עשוי אולי לקרות (might” happen"), גם אם זה על בסיס ידע עתידי שעדיין אינו קיים או אינו בשל בהווה. (למשל, טיסה בחלל במהירות קרובה למהירות האור).

עתידים "מתקבלים על הדעת" (Plausible) – עתידים שבתפישתנו כוללים כל מה ש"יכול לקרות" (could” happen"), בהסתמך על הידע הקיים ועל ההבנה שלנו לגבי האופן שבו העולם פועל (חוקי טבע, תהליכים חברתיים וכו').

במסגרת העתידים האפשריים והמתקבלים על הדעת יש לשים לב למה שנקרא "קלפים פרועים" – Wild Cards  - אירועים עתידיים פוטנציאליים בעלי סבירות נמוכה מאוד, אך השפעתם עצומה אם יתרחשו. זאת קטגוריה יש לה חשיבות מיוחדת בחשיבת עתיד, ונדון בה ביתר הרחבה בהמשך, בפרק השיטות.

עתידים סבירים (Probable) – עתידים שככל הנראה יתרחשו או סביר שיתרחשו, וזאת על סמך בחינת המצב הקיים ועל סמך מגמות עכשוויות מוכרות והתפתחויות צפויות. העתידים הסבירים מהווים חלק מעתידים המתקבלים על הדעת Plausible)), כמתואר בתרשים. יש המתייחסים ל"עתיד סביר" כאל עתיד של "עסקים כרגיל", כלומר חיוץ (אקסטרפולציה) של המצב בהווה, על סמך מגמות שינוי מזוהות.

עתידים רצויים או מועדפים (Preferable) – אלה עתידים שלדעתנו צריכים לקרות, על פי מיטב השיפוט הערכי שלנו. כאשר ארגון מגבש חזון מוסכם הוא מפתח אסטרטגיה שאמורה להביאו אל העתיד הרצוי ביותר מבחינתו.

לכל הנ"ל אפשר לצרף את הקטגוריה של עתידים "בלתי אפשריים", מנוגדים להגיון שלנו (נכון להיום), או אפילו אבסורדיים. עתידים שלא יתממשו לעולם, לפחות לפי התפישה (המוגבלת?) שלנו כיום. הם כוללים עתידים מדומיינים שלפעמים אנחנו אוהבים לקרוא עליהם בספרי מדע בדיוני, למרות שבתפישתנו אין אפשרות שיתממשו במציאות.

לקריאה נוספת והרחבה על חרוט העתידים.

כאן המקום לשים לב לשלוש אמירות שנונות ומעוררות מחשבה. האחת היא של העתידן ג'יימס דייטור (James A. Dator ) שכבר הוזכרה בפיסקה הקודמת:

"כל רעיון מועיל בנוגע לעתיד צריך להיראות מגוחך" (אחרת אינו חדשני דיו ואינו מאתגר את החשיבה שלנו מספיק).  אולי אחרי שנסיים לגחך, תפישתנו עשויה להשתנות ואולי העתיד ה"בלתי אפשרי" ייראה פחות בלתי אפשרי ויותר אפשרי.

האמירה השנייה היא "החוק הראשון" של סופר המדע הבדיוני ארתור קלארק (Arthur C. Clarke):

האמירה השלישית היא "החוק השני" של אותו סופר:

חשוב להכיר מושג זה הקשור לחקר עתידים ומתמקד בהיבטים הטכנולוגיים.

חיזוי טכנולוגיה (לפעמים משתמשים בעברית במושג "חיזוי טכנולוגי") עוסק בניתוח/הערכה של מאפיינים עתידיים של  טכנולוגיות, מוצרים, תהליכים וכו'. בדרך כלל הדגש הוא על היבטים כמותיים ו/או על זיהוי מוקדם של טכנולוגיות שעשויות להתממש בטווח זמן קצר יחסית.

הגדרה אחרת: אוסף של שיטות המאפשרות לצפות את הכיוון, האופי, הקצב, וההשפעות של התקדמויות טכנולוגיות. ביתר פירוט, חיזוי טכנולוגיה כולל בדרך כלל את המרכיבים הבאים:

• זיהוי של פוטנציאל מימוש מעשי של "טכנולוגיה מפציעה" מסוימת (emerging technology)
• תיאור הטכנולוגיה שבה עוסקים
• מועד ההתממשות המשוער (כאן אפשר לדבר על מועדים של היבטים שונים, למשל גמר פתוח, הוכחת היתכנות, הבשלה המאפשרת ייצור מוצר, חדירה לשוק, וכו').
• אמירה מסוימת על מאפייני הטכנולוגיה (לרוב כמותיים)
• אמירה מסוימת של ההסתברות המיוחסת לחיזוי (למשל: יש סבירות של 70% שמוצר המבוסס על הטכנולוגיה יהיה בשימוש לפחות ע"י חצי מהאוכלוסייה").

בעבר תחום החיזוי התמקד יותר בשיטות כמותיות (כמו חיוץ מגמות) מאשר  בשיטות איכותיות, ובדרך כלל בהיבטים טכנולוגיים "צרים". הדגש בעשורים האחרונים עובר ל"התבוננות קדימה" -  Foresight, ובמונחים שלנו – חשיבת עתיד. זאת מתוך הבנה שיחסי הגומלין בין חברה וטכנולוגיה הינם מערכת דינמית מורכבת שאינה מתנהגת בצורה דטרמיניסטי.  אין אפשרות לגלות "נוסחה" אולטימטיבית שתקשור בין אירועים עתידיים לבין נתונים בהווה –  למעט  מקרים מיוחדים ומצומצמים של תחזיות קצרות-טווח יחסית, כמותיות, בנושאים ספציפיים.

כפי שנאמר קודם, לצורך המדריך הנוכחי אנחנו מתייחסים למונחים "חשיבת עתיד" ו- Foresightכאל מונחים חופפים.

הגדרה "קלאסית"  של Foresight:

ניסיון שיטתי לצפות אל עתיד המדע, הטכנולוגיה  והחברה, במטרה לזהות טכנולוגיות מפציעות ושטחי מחקר תומכים שעשויים להניב תועלת חברתית וכלכלית מירבית. (בעקבות Martin, 1996)

הגדרה זאת אינה כוללת התייחסות מפורשת להערכת ההשלכות של התפתחויות טכנולוגיות. אבל כיום, כשמדובר על Foresight או חשיבת עתיד, יש תשומת לב מיוחדת להשלכות, ולפעמים ההשלכות הן מוקד העניין.

במסגרת יוזמה של תוכנית המחקר של האיחוד האירופי, הנקראת "פלטפורמת החיזוי האירופית", אומצה לפני שנים אחדות ההגדרה הבאה של Foresight (או בלשוננו, חשיבת עתיד):

איסוף שיטתי ושיתופי של "מודיעין על העתיד" ותהליך של בניית חזון עתידי – במטרה לסייע לקבלת החלטות בהווה.

על פי הגישה המקובלת כיום, המהות של חשיבת עתיד או Foresight   מתבטאת במשולש הפעילויות הבאות:

• חשיבה על העתיד, או יותר נכון חשיבה על עתידים פוטנציאליים.
• דיון על העתידים
• וכתוצאה משתי הפעילויות הנ"ל: גיבוש הסכמה על העתיד הרצוי וחיפוש אחר הדרכים לעיצובו.

משולש פעילויות זה מבטא למעשה את הרעיון המרכזי והתכלית של חשיבת עתיד.

משולש הפעילויות של חשיבת עתיד / Foresight

גישה זאת מכירה בכך שלאור המורכבות של קשרי הגומלין בין מדע, טכנולוגיה וחברה, דרוש שיתוף ידע מתחומים מגוונים, כדי ליצור ראייה ארוכת-טווח שתסייע לקבלת החלטות בהווה.

סיבות ונסיבות טיפוסיות שבעטיין יש צורך במחקרי Foresight:

• מצבים שבהם יש צורך בהגדרת האסטרטגיה של ארגון, בהחלטות אסטרטגיות, או בגיבוש תוכניות ארוכות טווח
• צורך בקביעת סדרי עדיפויות במחקר, בצעדי מדיניות, בהשקעות וכו'
• תכנון תמיכות במחקר ופיתוח טכנולוגיות
• צורך להתמודד עם אתגרים, כגון: שינויים המערכת כלכלית או פוליטית, שיפור בתחרותיות ארוכת-טווח, שינויים בסביבה הכלכלית-חברתית (שווקים חדשים, חקיקה/רגולציה חדשה...), שינויי סביבה/אקלים, שינויים דמוגרפיים, ...

STEEP הן ראשי תיבות של Social, Technological, Economical, Environmental, Political.

ניתוח STEEP נעשה לעתים קרובות ע"י ארגונים המסגרת חשיבת עתיד ו/או תכנון אסטרטגי, כדי לבחון את הגורמים החיצוניים המחוללים את השינויים המשפיעים על הארגון. לשם כך נסקרים גורמים ומגמות בתחומים חברתיים, טכנולוגיים, כלכליים, סביבתיים ופוליטיים.

הנה דוגמאות אחדות להיבטים שעשויים להיבחן בכל אחד מהתחומים הנ"ל (ההיבטים הספציפיים נבחרים ע"י הארגון המבצע את הניתוח, בהתאם לצרכיו):

• התחום החברתי: דמוגרפיה, ערכים, סגנון חיים, צרכנות, דת...
• התחום הטכנולוגי: מחקר ופיתוח, התפתחויות טכנולוגיות, חדשנות טכנולוגית, מוצרים חדשים (בכל שטח רלוונטי, כגון תקשורת, אנרגיה, תחבורה, רפואה...)
• התחום הכלכלי: תעסוקה ואבטלה,  הריבית במשק, מיסוי, אינפלציה, יזמות, מסחר...
• התחום הסביבתי: שינויי רגולציה ותקינה בתחום הגנת הסביבה, זיהום, מים, אנרגיה, שינויי אקלים...
• התחום הפוליטי: שינויים ביציבות הפוליטית או בעוצמה הפוליטית של גופים שונים, חקיקה, מדיניות מיסוי, עוצמת ארגוני עובדים....

ברוח דומה לניתוח STEEP קיימים ניתוחים דומים הנקראים ע"י צירופים אחרים של ראשי תיבות המייצגים תחומים שונים, ובחלק מהם מוסיפים לניתוח תחומים נוספים, למשל התחום המשפטי.

כך, לדוגמה, מוכר ניתוח PESTLE – ראשי תיבות של Political, Economic, Social, Technological, Legal, Environmental.

התרשים המקוון הבא מציג ניתוח STEEP של מגמות בחינוך, שנעשה ע"י אגף המו"פ במשרד החינוך.