כחלק מהרקע לחשיבת עתיד, מן הראוי להתייחס לקשרי הגומלין בין מדע וטכנולוגיה לבין החברה האנושית. שהרי, לפני שנתעמק בהגדרות וניסוחים מדויקים, אפשר לומר ש"בגדול" חשיבת עתיד עוסקת למעשה בקשרי גומלין אלה, בהסתכלות לעבר העתיד.

קשרי הגומלין הללו מתוארים באופן סכמתי בתרשים שלהלן. המסר בו הוא שכשם שהחברה האנושית מעוצבת במידה רבה ע"י ההתפתחויות במדע ובטכנולוגיה, כך גם המדע והטכנולוגיה מעוצבים ע"י החברה, הווה אומר על ידי מאוויים, גחמות, חלומות, סיוטים – והחלטות (נכונות או שגויות) של בני אדם. זה כמעט ברור מאליו, אבל לא מיותר להזכיר זאת בבואנו לדון בחשיבת עתיד ובתרומתה למדיניות וקבלת החלטות.

מדע/טכנולוגיה וחברה – השפעות גומלין ועיצוב הדדי

בפרוס העשור השני של המאה ה-21 כמעט מיותר להראות עד כמה גדולה ההשפעה של ההתפתחויות המדעיות-טכנולוגיות על עתיד החברה. הרי יש לנו כבר ניסיון של יותר ממאה שנים של התפתחויות טכנולוגיות מואצות, המושתתות על הישגים מדעיים.

אבל האם קל לחזות את ההשלכות העתידיות של פריצת דרך מדעית או פיתוח טכנולוגי על האדם והחברה? ממש לא. אפילו את ההשלכות של הישגי מחקר מדעי על הטכנולוגיה עצמה קשה עד בלתי אפשרי לחזות.

כדי להמחיש זאת אפשר לחשוב על ההשפעה של המחקרים החלוציים על מבנה האטום, בתחילת המאה ה-20, אחרי התגלית פורצת הדרך של ג'וזף ג'ון תומסון בשנת 1897: גילוי האלקטרון.

בשנת 1987 פרסמו שני מדענים, לאון לדרמן (שזכה בפרס נובל בפיזיקה שנה מאוחר יותר)  וריצ'רד קריגן, מאמר שבו הציגו את הפיתוחים הטכנולוגיים שנבעו מתוך אותם מחקרי אטום של תחילת המאה, ואת השפעתם הכלכלית במונחים של תרומה ממשית לתל"ג בארה"ב. הם חישבו ומצאו שנכון למועד פרסום המאמר (1987), כרבע מהתוצר הלאומי הגולמי של ארה"ב נבע מאותם מחקרי מדע בסיסי של ראשית המאה ה-20, שאיש לא שיער מה תהיה התועלת הממשית שלהם.

האם תומסון, או חוקרי האטום שאחריו, דמיינו בכלל המצאות כמו מחשבים אלקטרוניים, לייזרים, או אינטרנט? הנה משפטים מאלפים אחדים מהמאמר של לדרמן וקריגן:

What Fraction of the U.S. GNP Makes Use of Devices Invented as a Result of the Success of the Quantum Theory of the Atom ?