בפיסקה זאת נסכם את העקרונות שביסוד חשיבת עתיד, שהם בעצם גם העקרונות הבסיסיים של חקר עתידים (תחום דעת שיוגדר בהמשך, בפיסקה על מושגי יסוד).

נדגיש שוב שחשיבת עתיד איננה ניבוי, כי אי אפשר לנבא את העתיד. אבל היא מעין "מודיעין על העתיד" – שעשוי לצמצם במידת מה את אי הוודאות המובנית בנוגע לעתיד. ואלה העקרונות הבסיסיים:

1. העתיד אינו קבוע מראש, או בלתי נמנע

כבר ברגע שאנחנו מתחילים לדמיין עתידים אפשריים, אנחנו משפיעים על אופי העתיד שיופיע. תמיד אפשר להעלות על הדעת עתידים חלופיים. זה עומד לפעמים בסתירה מסוימת לגישה  הקונבנציונלית (המוגבלת? הנאיבית?) באסטרטגיה ומדיניות, שבה מניחים עתיד יחיד, שהוא תוצאה של חיוץ פשוט של המצב בהווה.

2. העתיד בלתי וודאי ואינו בר ניבוי. 

זה נשמע כמגבלה או בעיה, אבל זה דווקא טוב. ההבנה שהעתיד הינו "פתוח" (אין עתיד אחד "קבוע") מאפשרת לפתח תפישות של עתידים אפשריים שונים. אי הוודאות המובנית הזאת הולכת וגדלה, כמובן, ככל שמנסים לחשוב על טווח זמן ארוך יותר.

3. תמיד יש (בפוטנציה) עתידים חלופיים שונים שאינם זהים לעתיד ה"ליניארי" שבמקרים רבים עליו ארגונים וממשלות מתבססים בקביעת מדיניות.

(ראו הפיסקה על "חרוט העתידים").

4. עתידים אפשריים קיימים רק כדימויים ורעיונות.

אנחנו יכולים לחקור רק רעיונות על העתיד, שהרי העתיד עדיין אינו קיים ואין "עובדות עתידיות" (ראו בהמשך על החוק הראשון של דייטור). מכך נובע שהדמיון הוא אמצעי חשוב ל"איסוף מודיעין" על העתיד.

5. תוצאות עתידיות מושפעות ע"י הפעולות (או אי-הפעולות) שלנו בהווה.

6. יש לנו אחריות לדורות הבאים.

כל החלטה שתתקבל בהווה עשויה להשפיע על הדורות הבאים.

כדאי להקדיש תשומת לב למה שנקרא "החוק הראשון" של העתידן גי'ם דייטור. (אל החוק השני של דייטור נגיע בהמשך).

החוק הראשון של ג'ים דייטור:

ג'יימס (ג'ים) דייטור הוא חוקר עתידים וותיק, אחד "האבות המייסדים" של התחום. הוא ניסח מספר "חוקים" לגבי חשיבת עתיד, וזה "החוק הראשון", בליווי הסברים:

אי אפשר "לנבא" את העתיד, כי העתיד אינו קיים.  חקר עתידים אינו מתיימר (או אינו צריך להתיימר) לחזות את העתיד. הוא חוקר רעיונות על העתיד - את "תמונות העתיד" או "דימויי העתיד" של בני אדם יחידים או קבוצות (ולפעמים יש לאנשים כמה דימויי עתיד סותרים). דימויי העתיד הם לעתים קרובות הפכפכים, ומשתנים בהתאם לאירועים משתנים או תפישות משתנות. לקבוצות אנשים שונות יש לעתים דימויי עתיד שונים מאוד.

• אמנם אי אפשר "לנבא" את "העתיד", אבל אפשר וצריך "לחזות" (במובן של "להעריך") עתידים חלופיים. על כן אחד התפקידים המרכזיים של חקר עתידים הוא לזהות ולבחון את העתידים החלופיים העיקריים, הקיימים בזמן נתון ובמקום נתון.

• אמנם אי אפשר "לנבא" את "העתיד", אבל אפשר וצריך לדמיין, להמציא, להעריך, לבחון, ולבחון מחדש "עתידים מועדפים". התפקיד העיקרי של חקר עתידים הוא לאפשר ולסייע ליחידים וקבוצות לעשות זאת.

• חקר עתידים צריך להיות שלב מקדים לתכנון אסטרטגי, וצריך להיות קשור לתכנון אסטרטגי. זיהוי העתידים החלופיים העיקריים ויצירת העתידים המועדפים צריכים להנחות את פעילויות התכנון האסטרטגי, אשר בתורן קובעים את קבלת ההחלטות היומיומית של הנהלות הארגונים.

• עם זאת, התהליך של "חיזוי" העתידים החלופיים ויצירת העתידים המועדפים מתנהל ומשתנה ברציפות. התפקיד של כל "תרגיל" בחשיבת עתיד הוא ליצור חזון מנחה ולא "פיתרון סופי" או תוכנית מגבילה. זה ראוי ונכון, במיוחד בסביבה של שינויים טכנולוגיים וחברתיים מהירים, לשנות את החזונות לאור הופעתן של בעיות והזדמנויות חדשות.

את כל "חוקי" דייטור אפשר למצוא במאמרו על חקר עתידים: What Futures Studies Is, and Is Not