על פי פרסום של OECD, חשיבת עתיד בתחום החינוך מפותחת פחות מאשר בתחומי מדיניות אחרים כמו אנרגיה, תחבורה או סביבה. וזאת למרות האימפקט העמוק של החינוך על הפרט והחברה בטווח הארוך.

חשיבת עתיד רלוונטית ביותר לתחום החינוך מכיוון שהיא מעמיקה את ההבנה של הכוחות הראשיים המניעים שינויים במערכת החינוך ובבתי הספר. הרבה מאוד מקבלת ההחלטות בתחום החינוך מתמקד בטווח הקצר, בשאיפה לפתור בעיות מיידיות או בייעול פרקטיקות קיימות. יתרה מזאת, התרבויות המוסדיות בתחום החינוך ערוכות הרבה יותר להסתכלות אל העבר מאשר בהתקדמות אל העתיד.

זה מתקשר לקובלנה של ה. ג' וולס על ריבוי מורים להיסטוריה לעומת היעדר מורים לחשיבת עתיד.

ההזנחה של הטווח הארוך נעשית בעייתית מאוד בעולם מורכב שמשתנה במהירות. כשהחברה הופכת במהירות לחברת ידע, עם דרישות וציפיות חדשות מלמידה, השכלה ותעסוקה, יש צורך בהחלטות אסטרטגיות כדי "להמציא את מערכות החינוך מחדש" כך שהתלמידים של היום יוכלו להתמודד עם אתגרי המחר. חשיבת עתיד מעצימה את היכולת לצפות מראש לשינויים, להתמודד עם איומים, לזהות ולהבין הזדמנויות מבעוד מועד, לפתח אסטרטגיות יצירתיות ולבחור נתיבי התפתחות. במקום פשוט להגיב לשינויים בזמן אמת, כשבמקרים רבים זה מאוחר מדי או חסר תועלת, מנהיגים וארגונים בתחום החינוך יכולים להיות ערוכים מראש ולהתמודד עם השינויים באופן פרואקטיבי. זה לא קל, אבל זה חיוני, גם אם השקעת משאבים ומאמצים כיום הם עשויים להניב פירות רק בעוד שנים.