ערכה מתודולוגית:
חשיבת עתיד
ארגונית

כתב: ד"ר אהרון האופטמן

דוגמאות מפרויקטים שבהם הושם דגש על קלפים פרועים
דוגמה מפרויקט FESTOS של האיחוד האירופי

פרויקט בשם FESTOS של האיחוד האירופי התנהל לפני יותר מעשור במטרה לנסות להבין ולחזות איך טכנולוגיות מפציעות חדשות עלולות להיות מנוצלות לרעה בידי ארגוני טרור ופשיעה. הדגש היה במכוון על טכנולוגיות אזרחיות לחלוטין שמפותחות לטובת האדם, אך "הרעים" עשויים לגלות בהן צד אפל שאפשר לנצלו, אם בקלות יחסית ואם בעזרת קצת תחכום, למטרות נלוזות. נבנתה רשימה של טכנולוגיות כאלה, שנותחו ודורגו על פי חומרת האיום הפוטנציאלי החבוי בהן, הקלות שבה ניתן יהיה להשתמש בהן לרעה, ועוד. בסוגריים כדאי לציין שהתהליך הזה זוכה כיום ליותר ויותר תשומת לב במסגרת הגישה המתפתחת של "חדשנות אחראית", שבמרכזה הניסיון לצפות מוקדם ככל האפשר היבטים שליליים של טכנולוגיות, ולמנוע היבטים כאלה ככל הניתן – וזאת בלי "לחנוק" חדשנות ופיתוחים פורצי דרך.

 

חלק משמעותי בפרויקט זה הוקדש במכוון לחשיבה על תרחישים פרועים המבוססים על טכנולוגיות חדשות. הדבר נעשה בסדנת חשיבה ייעודית שבה השתתפו אנשי טכנולוגיה, חיזוי, ביטחון ואכיפת חוק. הקו המנחה היה שאפשר וגם רצוי להציע רעיונות פרועים, ואם אפשר להשתמש במד"ב כמקור השראה, מה טוב. שלא במקרה, מי שהנחה את הסדנה וגם עיבד וכתב אחר כך את התרחישים על יסוד הרעיונות שהועלו בה, היה חוקר עתידים שהוא גם סופר מד"ב (ד"ר ק. שטיינמילר מגרמניה).

 

בתור הדגמה של תרחיש פרוע נתאר כאן בקצרה את אחד התרחישים שנבטו באותה סדנה. הרעיון המרכזי היה שילוב של "אינטרנט של דברים" (טכנולוגיה שהייתה אז בחיתוליה) יחד עם טכנולוגיות ייצור מתקדמות כמו "חומר בר-תכנות[1]" או ייצור ננו-מולקולרי. שילוב כזה יוביל בעתיד, כך פינטזו משתתפי הסדנה, לדור חדש של מוצרים מתוחכמים, לרבות מכשירים ביתיים, שיהיה אפשר לשנות ולשדרג מרחוק (כמו שמשדרגים גרסת תוכנה), לגרום להם לתקן את עצמם (למשל לאחות סדק במוצר שנפל ונסדק), או למחזר את עצמם – הכל לפי "פקודה" באמצעות אות שישודר אליהם דרך האינטרנט. ועכשיו מגיע הקטע האפל, סוג של התקפת סייבר: אולי  מישהו יהנדס וירוס (ממוחשב) או סיגנל זדוני שישודר מרחוק, ובמקום שדרוג או תיקון עצמי ייגרם הרס עצמי? הרעיון  הזה (שהתפתחויות טכנולוגיות מהתקופה האחרונה מרמזות על היתכנותו) הוביל לכתיבת תרחיש פרוע, או אם תרצו, בסיס לסיפור מדע בדיוני. הכותרת שנבחרה לתרחיש/סיפור הייתה "בשוק הפשפשים" (הסיבה לשם זה תתברר מייד).

 

הנה קטע הפתיחה של התרחיש/סיפור:

 

"עכשיו זה הגיע למייבש השיער שלי!" קראה סנדרה וקיללה בקול. רק אתמול הוא היה מונח על המדף ועכשיו הייתה שם ערימה מכוערת. המכשיר התחיל לבעבע ולנזול כמו גוש של גבינת קממבר. חלקי מתכת אחדים בצבצו מתוך הערימה. אפשר היה להבחין בלוחית קטנה ועליה הכתובת "יוצר ע"י חברת ננו-טראסט בע"מ, סין". סנדרה ניקתה את הלכלוך עם מברשת. אתמול היא עוד קיוותה שמייבש השיער לא יודבק ב"מחלה". אבל ההתפרקות זחלה לתוך כל דבר, מיוחד למכשירים החדשים. "לעולם לא עוד ננו!" היא נשבעה לעצמה לפני שבועות, כשהטלוויזיה הפסיקה לפעול ומייד אחריה מכונת הקפה, מכונת הכביסה, המנורה החדשה והסמארטפון...."

A. Hauptman, K. Steinmüller, “Surprising Scenarios. Imagination as a Dimension of Foresight” Chapter in the book: Envisioning Uncertain Futures, Springer, 2018, https://doi.org/10.1007/978-3-658-25074-4_4

אז מה מתברר בהמשך התרחיש הפרוע (או סיפור המד"ב)? מכיוון שכל המוצרים המתוחכמים חשופים לאותה "הדבקה" דמוית מגיפה, שגורמת להתפרקותם ההמונית, עולה השאלה מי אחראי לזה? מי מרוויח? האם זה "סתם" טרור? או שמא פשיעה כלכלית? ברור שהמוצרים המתוחכמים נעשים חסרי תועלת וצריך להתרחק מהם כמו מאש. התוצאה המתבקשת היא שנוסק הביקוש למוצרי הדור הישן, של עידן ה"טרום-ננו" וטרום "אינטרנט של דברים". ואיפה מוצאים את המוצרים ה"עתיקים", משנת 2020 למשל? ברור, בשוק הפשפשים! זה מה שהעניק לתרחיש את הכותרת הסופית שלו. האם הייתה זאת באמת מזימה של סוחרים בשווקי הפשפשים? של רשת עולמית שלהם?

דוגמאות מפרויקט iKNOW של האיחוד האירופי

פרויקט בשם iKNOW, גם הוא של האיחוד האירופי, היה כנראה הפרויקט הבינלאומי הראשון שהוקדש כולו לקלפים פרועים. בפרויקט זה נבנה מאגר של מאות "קלפים פרועים" ו"איתותים חלשים", הרציונל לפרויקט זה היה שהרבה סוגיות חשובות חומקות מעיני קובעי מדיניות המחקר והחדשנות ואינן זוכות לתשומת לב מספקת, אם בגלל חוסר מודעות, אם בכלל שמיוחסת להן "סבירות נמוכה", ואולי בגלל אותה התכחשות להפתעות שהזכרנו קודם.

 

להלן מספר דוגמאות מתוך מאגר הקלפים הפרועים של פרויקט iKNOW, שנראה שיש להן זיקה מסוימת למד"ב, ומן הסתם אכן הוצעו בהשראת סיפורי מד"ב מסוימים:

"תרסיס היעלמות": מפותח תרסיס שיכול להפוך כל דבר לבלתי נראה, והוא נמכר לכל דורש בחנויות מובחרות (תחשבו על "גלימת היעלמות" של הארי פוטר). בהתחלה מתייחסים לזה כאל שעשוע, אבל ברור שיש לכך  השלכות חשובות על פשיעה, צבא וביטחון.   למידה אוטומטית בעזרת ממשק מוח:  הטכנולוגיה מאפשרת "נוירו-חינוך" אוטומטי בעזרת שתלים עצביים, אבל במחיר גבוה שרק עשירים יכולים לשלם (או כאלה שארגונים רבי עוצמה מממנים להם את התענוג). יחד עם היתרונות של למידה כזאת, גובר החשש מפני שטיפת מוח והשפעה שלילית על יצירתיות וחשיבה ביקורתית.   ננו-מעבדה בתוך הגוף: בזמן הלידה מזריקים לילודים ננו-רובוטים לניטור רפואי, מניעת מחלות וריפוי בעת הצורך, לכל החיים. האמצעים האלה כוללים תקשורת עם מרכז רפואי והתערבות רפואית אם הדבר דרוש. אין עוד צורך לבקר במרפאות, הטיפול הרפואי זול ומותאם אישית.   הגרלה לצמצום גודל האוכלוסייה: צמצום האוכלוסייה בעולם נתפש כצורך חיוני. זה מוביל לתוכניות של "הקרבה בהתנדבות". בארה"ב, המפלגה המובילה יוזמת הגרלה שלזוכים בה ניתנת האפשרות לחוות תקופה ללא כל דאגות ומילוי כל המשאלות. המחיר הוא "פטירה מתוקה" ע"י זריקה המחוללת תחושת אושר. הדבר מסייע בצמצום האוכלוסייה ובהבטחת רווחה לכל. מדינות אחרות מתחילות לאמץ שיטות דומות, במיוחד באזורים הסובלים מפיצוץ אוכלוסין.   שליטה על חלומות:  ממשקי מוח-מחשב משמשים למניפולציה של חלומות. חלקים מהחברה מתמכרים לחיפוש זה אחר אוטופיה, ונוצרים מצבים מזויפים של אופוריה. חלק מהאוכלוסייה מעדיף מניפולציה של חלומות על פני המציאות, מקדיש פחות זמן למגעים חברתיים ויותר זמן לבילוי ב"עולם החלומות". האוכלוסייה הולכת וקטנה ככל שפוחתות ההזדמנויות להיכרויות, נישואין והולדת ילדים.   חיידק הפוגע באצות הורס את תשתית האנרגיה של העולם: העולם מפסיק להשתמש בדלק מחצבי ועובר בהדרגה לביו-דלק המופק מאצות, עד שהוא נעשה תלוי לגמרי באצות כמקור ארגיה. לפתע מופיע ומתפשט במהירות חיידק הגורם למחלה באצות. תשתית האנרגיה החדשה של העולם נהרסת.

בין הקלפים הפרועים שלוקטו בפרויקט iKNOW  היה אפילו אירוע מדיני – ישראל ופלסטין מצטרפות לאיחוד האירופי: כדי לתמרץ את ישראל והפלסטינים להגיע להסכם שלום, האיחוד האירופי מציע חברות מלאה לשני הצדדים, והדבר אכן מתממש אחר הקמת המדינה הפלסטינית.

לעיון המאגר הקלפים הפרועים של הפרויקט - אתר הפרויקט פעיל עד היום.