ארגוני חינוך מסורתיים ריכוזיים והיררכיים מתקשים להתאים עצמם באופן אפקטיבי למציאות המורכבת והמשתנה. ארגונים אלו מכונים "ארגוני האיך" שכן האופן בו נעשים הדברים בכל רובדי הארגון נקבע על ידי ההנהלה לפרטי פרטים ומוטמע בתהליכים מורכבים בקרב כל יחידות ועובדי הארגון^[17]. ארגון "האיך" מנסה לעבוד כמכונה משומנת היטב, המתוכננת מראש לפעול באופן אחיד אפקטיבי ויעיל לאור הנחיות מרכזיות המגיעות מההנהלה.

אולם, התנהלות ארגונית זו מקשה על יכולת ההתמודדות של ארגוני חינוך מסורתיים עם אתגרי והזדמנויות המציאות המורכבת והמשתנה. ארגוני חינוך, המיישמים התנהלות ארגונית מסורתית, מתקשים לפעול בתנאי אי ודאות, פוסחים על זיהוי ואבחון אתגרים והזדמנויות, מתקשים לחזות את התוצאות של פעולות שננקטות ונאבקים לשלוט במגוון תוצרי הפעילויות שבוצעו במסגרת של מערכות יחסים מורכבות. במילים אחרות, ההתבססות על תפישה מסורתית של ארגון חינוך כמכונה היררכית משומנת שתוכננה מראש והפועלת על בסיס הנחות של סדר ויציבות, מקשה על ארגוני חינוך להתאים עצמם באופן אפקטיבי וזריז למציאות מורכבת ומשתנה ועלולה לפגום בתפקודם וביכולתם לספק חינוך רלוונטי.

כדי להתמודד עם מציאות מורכבת ומשתנה, על ארגוני חינוך לאמץ תפישה ארגונית חדשה המתמקדת ביכולתם לעצב לעצמם, באופן מהיר ואפקטיבי, עתיד רצוי במציאות מורכבת ומשתנה. יישום תפישה ארגונית חדשה זו יאפשר לארגוני החינוך לשגשג ולספק חינוך רלוונטי במציאות מורכבת ומשתנה.