תמורתיות בתחומי החיים השונים

עקרון התמורתיות עוסק ביכולת של הארגון או של הפרט לעצב וליישם עתיד רצוי במציאות משתנה כדי לשמר את הרלוונטיות הארגונית או האישית. העידן המודרני הוא עידן של תמורות מורכבות, רבות עוצמה ומואצות שבו המציאות משתנה באופן דרמטי ומהיר וקשה להעריך כיצד תיראה המציאות בעוד עשורים אחדים. התמורות הן פרדיגמאטיות, רבות עוצמה, המשנות סדרי עולם ויוצרות מציאות השונה באופן מהותי מזו שהכרנו בעבר, כדוגמת הסמארטפון, הרשת החברתית והמשפחה המודרנית. עידן התמורות מייצר אתגר חסר תקדים עבור פרטים, ארגונים ומדינות הנדרשים לקבל החלטות ולפעול במציאות מורכבת, המשתנה במהירות, אך אינם מצליחים, לעיתים קרובות, להבין את המציאות המשתנה ולהסתגל אליה. כך, לדוגמה, ארגונים עסקיים מגלים כי השוק שלהם נמוג, מערכות ציבוריות קורסות ואינן מצליחות לתת שירותים בקצב הנדרש, ופרטים ממשיכים להתמחות במקצועות הנעלמים מן העולם. הקושי לעכל את התמורות המואצות מייצר את חוויית הלם העתיד^[115], שכבר בשנות השבעים של המאה ה-20 הגדיר העתידן אלבין טופלר, כמאופיינת בתחושת ערעור היציבות, מתח נפשי גבוה, בלבול ותחושת אובדן דרך. כדי להתמודד עם אתגר זה ולעצב עתיד רצוי במציאות המשתנה יכולים הארגון או הפרט ליישם שתי גישות בסיסיות, שונות אך משלימות, גישת חשיבת העתיד וגישת הזמישות.

 

שתי גישות שונות ומשלימות להתמודדות עם מציאות משתנה

מסקירת הספרות המקצועית עולה כי ארגונים מתמודדים עם מציאות משתנה בשתי גישות שונות ומשלימות^[116]. הגישה הראשונה היא גישת חשיבת העתיד המתבססת על סריקת מגמות, חקר עתידים אפשריים, עיצוב עתיד ארגוני רצוי ותוכנית פעולה להשגתו. גישה זו  מתבססת על הסקה דדוקטיבית, בעלת אוריינטציה לטווח הארוך, דורשת דמיון רב, חשיבה מערכתית והבנה הוליסטית של המציאות ונוטה להתקיים בדרגים הגבוהים ביותר של הארגון. הגישה החלופית מוגדרת כגישת ההסתגלות או הזמישות הארגונית. גישה זו מתבססת על הסתגלות מתמדת ומהירה לשינויים דרך החיכוך עם ההתרחשויות במציאות הנוכחית, המייצר למידה ארגונית ומוביל לאימוץ תפיסות הפעלה, בניין כוח ומבנים ארגוניים מותאמים וטובים יותר. גישת הזמישות מבוססת על הסקה אינדוקטיבית, פועל בטווח הקצר ומבוססת על יכולת תגובה ארגונית מהירה.

לכל אחת מגישות אלו יתרונות וחסרונות. שימוש בגישת חשיבת העתיד עשוי להבטיח את מוכנותו של הארגון למגוון תרחישים במציאות העתידית אולם הוא מועד לטעויות ומספק תמונת עתיד חלקית ואי ודאית של האתגרים וההזדמנויות העתידיות, בפניהם יעמוד הארגון. לעומת זאת, בגישת הזמישות לא קיים אלמנט של חוסר ודאות עתידי שכן החיכוך עם המציאות מציף במהירות את הפערים וחוסר ההתאמה בין המדיניות הארגונית לדרישות המציאות. מגרעותיה של גישת הזמישות נובעות מאופייה התגובתי ובצורך בהסתגלות בזמן אמת, שאינה קלה ויכולה לגבות מחירים משמעותיים מארגונים.

היעילות הארגונית תלויה בשימור האיזון הבריא בין שתי הגישות ובשילוב ההרמוני ביניהן שמתפתח בתהליך דיאלקטי ומעגלי: בראשית הדרך, המתכננים החינוכיים הדדוקטיביים מניחים את היסודות לתרחישים עתידיים אפשריים ורצויים בגישת חשיבת העתיד. כאשר תרחישי עתיד אלו נפגשים עם מציאות, שאינה בהכרח מותאמת אליהם, הארגון עובר לגישת הזמישות. בעלי העניין  בשטח נעזרים בגישת הזמישות כדי להתמודד עם המציאות המפתיעה ומוצאים מגוון של פתרונות לבעיות שבהן הם נתקלים. בסופו שלדבר, הפתרונות החדשניים הטובים ביותר מוצאים את דרכם לדרגים הגבוהים של מתכנני המדיניות, אשר מעדכנים את תרחישי העתיד המנחים את הארגון . תרחישים אלו נאלצים לעמוד שוב במבחן המציאות המשתנה וחוזר חלילה.

 

גישת חשיבת העתיד להתמודדות עם מציאות משתנה  

גישת חשיבת העתיד להתאמה למציאות משתנה מבוססת על תחום חקר העתידים (Future studies)^[117] ומאפשרת פעולה סדורה, שיטתית ותקפה לעיצוב עתיד רצוי. היא מניחה כי התנהלות המציאות מבוססת על היגיון מערכתי שזיהויו והבנתו מאפשרים הבנת הדפוסים המכתיבים את התנהלותה בהווה והערכת מגמות לגבי התפתחותה בעתיד. חשיבת העתיד^[118] היא חשיבה מערכתית^[119]  ובין-תחומית, העוסקת בסוגיות עתידיות רב תחומיות, כגון בשר מתורבת או ממשקי מוח מחשב, המשלבות עולמות תוכן מגוונים חברתיים, טכנולוגיים, כלכליים, סביבתיים ופוליטיים. ארגונים מבצעים חשיבת עתיד בנושאים מגוונים כדי לשמר את הרלוונטיות שלהם בהקשר הארגוני, המקומי, הלאומי והגלובלי. הרעיון הבסיסי של חשיבת עתיד אינו בהכרח לחזות במדויק את העתיד הסביר ביותר אלא לדמיין תרחישים עתידיים אפשריים, המגבירים את הבנתנו לגבי האתגרים העתידיים, ולנקוט כבר בהווה פעולות לעיצוב העתיד הרצוי בהקשר של תרחישים אפשריים אלו. עיצוב עתיד רצוי לאור התרחישים העתידיים האפשריים מגדיל את ההסתברות לעצב עתיד שהוא גם רצוי וגם ישים.

בתחום חקר העתידים רווחות ארבע גישות בסיסיות לחקר עתידים, שכל אחת מהן מבוססת על רציונל, מתודות וכלים המאפיינים אותה: חקר עתידים סבירים (Probable Futures), חקר עתידים אפשריים (Possible Futures), חקר עתידים פרועים (Wild Card Futures) וחקר עתידים רצויים (Preferred Futures).

פרקטיקות חשיבת עתיד נחלקות לארבעה תחומי פעילויות מרכזיים^[120], שכל אחד מהם ניתן לביצוע בנפרד או כחלק מתהליך חשיבת עתיד רב-שלבי: סריקה (זיהוי ואפיון מגמות עתידיות), חיזוי (יצירת תרחישי עתידים סבירים, אפשריים או פרועים), חזון (עיצוב עתיד רצוי וישים לארגון או לפרט) ותכנון (הגדרת אסטרטגיות ותוכניות פעולה למימוש העתיד הרצוי).  

היבט נוסף חשוב בחשיבת עתיד הוא תיחום מסגרת הזמן העתידית שבה תהליך חשיבת העתיד עוסק. נהוג להגדיר מספר טווחי זמן עתידיים לתהליכי חשיבת עתיד לפי ההשפעה וההזדמנויות שהם מייצרים עבור הארגון: טווח מיידי (2-1 שנים), טווח קצר (5-2 שנים), טווח בינוני (30-5 שנים) וטווח ארוך (50-30 שנים).

פרטים יכולים ליישם גם הם חשיבת עתיד ברמה האישית כדי לבצע תכנון עתיד אישי בכל שלב שבו הם נמצאים בחייהם. תחום העתידים האישיים (Personal Futures) מציע תהליך סדור ופרקטיקות לתכנון עתיד אישי^[121]. תהליך זה כולל שלושה שלבים עיקריים: שלב מחקר אישי וסביבתי להגברת המודעות העצמית של הפרט ולהבנת המגמות בסביבה; שלב חקר עתידים אישיים לזיהוי עתידים אישיים אפשריים מבחינת הפרט; ושלב עיצוב עתיד אישי הרצוי, שבו הפרט מעצב חזון אישי ומגדיר אסטרטגיות ותוכניות פעולה ליישומו.

 

גישת הזמישות להתמודדות עם מציאות משתנה

גישה חלופית להתמודד עם מציאות תמורתית היא גישת הזמישות (Agility), השמה דגש על יכולת תגובה והסתגלות מהירות בזמן אמת לשינויים המתחוללים במציאות בהווה.^[122] המונח זמישות מתאר שילוב של זריזות וגמישות. הרציונל של גישה זו הוא שאי-הוודאות באשר לעתיד גבוהה מאוד ואינה מאפשרת חיזוי עתידים והיערכות אליהם מראש. המענה החלופי שגישת הזמישות מציעה הוא פיתוח יכולת זיהוי שינויים בהווה, בעת התרחשותם, ויכולת הסתגלות ותגובה מהירות ואפקטיביות בזמן אמת. יש שהרחיבו את גישת הזמישות וכללו בה את גישת האנטי שבירות ,(Anti fragile) שבה המטרה אינה רק הסתגלות למציאות המשתנה אלא גם השגת רווח ותועלת בעקבות ההתמודדות עם השינויים.^[123] על פי גישה זו, מידה מסוימת של לחצים מהווה גורם חיובי למערכת מורכבת, בבחינת "מה שאינו הורג - מחשל".

גישת הזמישות רלוונטית ליישום הן במישור האישי והן בארגונים. ברמה האישית, השגת זמישות אישית דורשת השקעה בבניית תכונות אישיותיות ומיומנויות קוגניטיביות, אישיות וחברתיות, שיאפשרו לפרט חוסן מנטאלי במצבי אי-ודאות ועמימות ויכולת הסתגלות מהירה ואפקטיבית למצבים משתנים.

במישור הארגוני, ארגונים יכולים להפוך לזמישים, באמצעות יישום עקרונות תפיסת המערכות המורכבות המסתגלות (Complex Adaptive Systems, CAS)^[124]. תפישה זו מהווה בסיס למנעד של תפישות של ארגונים זמישים כגון הארגון הפרקטלי^[125], הארגון ההולוקרטי^[126], הארגון הסוציוקרטי^[127] וארגוני תיל^[128]. תפישות אלו כוללות בדרך כלל מצפן מערכתי ברור ושקוף של מדיניות הארגון, אוטונומיה לגורמים בארגון להתארגן ולשתף פעולה בדרכים מגוונות כדי להשיג את יעדי המדיניות של הארגון ואקו-סיסטם ארגוני  התומך ומאפשר התנהלות זו.

יישום אפשרי ומעניין של ארגון זמיש המאפשר התארגנויות עצמיות, הוא מנגנון שוקי הכישרונות^[129], כלומר מנגנון-שוק פנים (וחוץ) ארגוני המחבר בין משימות ופרויקטים שיש לבצע, לבין עובדים בעלי יכולת וזמינות הולמות לביצועם המיטבי. פלטפורמות שוקי כישרונות דיגיטליות מאפשרות להצמיד מקבצים של מיומנויות עובדים אל מגוון רחב של פרויקטים ותהליכים, תוך כדי חתירה להנמכת תקורות ושיפור אפקטיביות.

 

מסגרת קינפין להתמודדות עם רמות מרחבי אי ודאות  

מסגרת קינפין(Cynefin Framework) ^[130] היא מודל ניהולי, המבוסס על עקרונות החשיבה המערכתית, המסייע בסיווג מרחבי אי הוודאות בחיים הארגוניים ובהבנת אופני הניהול הנדרשים בכל מרחב. המודל מציג חלוקה של מרחבי המציאות לארבעה טיפוסי מרחבים, שכל אחד מהם מייצג רמת אי ודאות שונה: הידוע, הניתן לידיעה, הסבוך והכאוטי (איור 17).

איור 17 – מסגרת תפישתית קינפין להתמודדות עם אי ודאות

 

המודל מציג דרכי פעולה ניהוליים שונות עבור כל אחד מן המרחבים, ומאפשר דיון על התנועה בין המרחבים, כאקט ניהולי מודע וככורח המציאות. שני המרחבים העליונים (הניתן לידיעה והסבוך) מצריכים למידה ליצירת ידע תיאורטי על המציאות שבלעדיו לא ניתן להתמודד עם המציאות המורכבת והסבוכה.  בשני המרחבים התחתונים (הידוע והכאוטי) הגורם המסייע להתמודדות הוא  הידע המעשי הנובע מפעולה.  המרחבים הימניים (הידוע והניתן לידיעה) בהם קיים סדר ידוע של סיבה ותוצאה מאופיינים בתהליכים מלמעלה למטה (top-down)  לעומת זאת במרחבים השמאליים (סבוך וכאוטי)  בהם שלא מתקיים בו סדר ידוע של סיבה ותוצאה יש עדיפות לתהליכים מלמטה למעלה  (bottom-up).

 

המרחב הידוע מתאר את המרחב המוכר שבו מתנהלת רוב העשייה הארגונית. במרחב זה, הסדר, ותהליכי הסיבה והתוצאה הינם גלויים, וכבר פותחו הוראות הפעלה ביחס להתמודדויות היומיות של הארגון. המרחב הידוע מאפשר רדוקציה של בעיה למרכיביה, מציאת הרכיבים הבעייתיים, והתמודדות עמם בנפרד כדי להרכיב מחדש את המערכת לפעולה תקינה.

תפקידו של המנהל במרחב הזה, הוא בראש ובראשונה ביצועי, בחיבור בין האתגרים המתעוררים לכלים שבידיו, מתוך חתירה מתמדת להתייעלות במתן המענים. הניהול במרחב הידוע מושתת על ניהול שרואה את התמונה הכוללת ומבהיר לכל יחידה וגורם כיצד הם צריכים לפעול כדי לסייע לתהליך הכללי. זאת, מאחר והידע מאורגן, מוסדר ומקוטלג באופן המאפשר לשייך כל גורם למלאכתו הספציפית. לקשר בין היחידות, לעומת זאת, חשיבות פחותה בתוך מכלול זה. במרחב זה רק המנהל בראש הפירמידה רואה את התמונה כולה ולכן רק הוא יכול להכווין את הפעולות מלמעלה למטה. סדר הפעולות הרלוונטי במרחב זה להתמודדות עם סוגיה הוא כדלקמן:

• חישה(sense)  - איסוף המידע ביחס לסוגיה הנדונה
• סיווג (categorize) - התאמת הסוגיה לקטגורית המענה הנכונה, לאור המידע שהתקבל
• מענה(response) – מתן מענה בכלים המבוססים על הקטגוריה שנבחרה המגלמים כבר את ההבנה של הסיבתיות של המענה.

 

המרחב הניתן לידיעה, או המורכב הוא מרחב שבו גורמים רבים מעורבים בעיצוב הסוגיה, אך מתקיים קשר דטרמיניסטי/לוגי ביניהם. ריבוי המרכיבים במרחב זה מקשה על הבנת מקור הבעיה ואת המענה הנדרש לה. בשל כך, המענים הקיימים אינם רלוונטיים להקשר הספציפי ואי אפשר לקטלג אותם לקטגוריה מוכנה. עם זאת, מתקיים קשר של סיבה ותוצאה ולכן מחקר מקצועי יניב מענה מדויק וישים.

מי שמספק את המענה במרחב זה איננו המנהל, אלא דווקא המומחה, הנשכר לעשות את עבודת המחקר. במרחב המורכב קיימת חשיבות הן לפוזיציית המנהל, והן ליחסי הגומלין בין היחידות והעובדים שכן רק מתוך ניהול מדוקדק ומושכל מראש הפירמידה, ולאור שיתוף פעולה מערכתי ניתן לקדם תהליכים מוצלחים. ההיבט המרכזי בהתנהלות במרחב המורכב הוא הניתוח המוצלח לזיהוי מקור הבעיה, שיאפשר לספק את המענה הטוב ביותר עבורה. לכן סדר הפעולות במרחב זה לגבי סוגיה נדונה הוא כדלקמן:

• חישה(sense)  - איסוף מידע ביחס לסוגיה כדי לאפשר ניתוח מיטבי שלה.
• ניתוח(analyze) - פריסה של המידע, פירוק של המערכת לגורמיה, הבנת הקשר בין הרכיבים השונים, מציאת נקודות התורפה של המערכת, כדי לבנותה מחדש באופן שמטפל בבעיות אלו.
• מענה(response) - מתן מענה המתבסס על זיהוי הבעיה והבנה של תהליך הסיבה בשלב הניתוח

 

המרחב הסבוך הוא מרחב שבו ריבוי הגורמים, שלהם יכולת עצמאית לבחור, לפעול ולהשפיע על המערכת, איננו מאפשר זיהוי של סיבה ותוצאה. אין דרך לפרק את המערכת לגורמיה כדי ללמוד אותה, שכן עצם הפירוק משנה את ההיגיון של המערכת. למעשה, רוב המערכות הביולוגיות וכל השאלות הנוגעות להתנהגות אנושית וחברתית הן סוגיות סבוכות. המרחב הסבוך נמצא תמיד בהתהוות כאשר הגורמים הפועלים בו יוצרים קשרים ודפוסים משמעותיים מלמטה למעלה (bottom-up), שקשה מאוד לזהות אותם מבעוד מועד ולהשפיע על התהוותם. השינוי לרוב הינו זוחל, ובשל כך קשה להכיר בו עד שמגיעים לנקודת השינוי והידע הסמוי המצוי בחוץ הוא גורם קריטי ללמידה ולהסתגלות. אופי השינוי האמור מייצר תחושה ארגונית של עמימות וחוסר בהירות.

המנהל במרחב הסבוך נדרש ללמידה מתמדת והמשגה כדי להבין את ההתהוות מלמטה למעלה. המנהל בראש הפירמידה לא יכול לראות את כל התמונה, והדפוסים הנוצרים ולכן נדרש לגשש ,ללמוד, ולפעול בהתאם לאור זאת. במרחב זה קשה לדבר על תכנון, ויש צורך ביצירה של אסטרטגיה וכלי ההשפעה כדי להתמודד עם האתגרים. סדר הפעולות הרלוונטי במרחב הסבוך הוא כדלקמן:

• גישוש - פעילות אקטיביות בתוך מרחב הבעיה המאפשרת איסוף של היבטים מגווניםאודותיה. התערבות זו מצריכה מגוון של מקורות מידע שונים, כמו גם אופני התרשמות בלתי אמצעיים כגון ראיונות, תצפיות, קבוצות למידה וכו.
• יצירת משמעות–הגישוש מאפשר לחלץ ידע סמוי המסייע להבין ולמקד הבעיות. על בסיס הגישוש יש לייצר משמעות (sense making) כלומר, לעצב את מכלול ההיבטים שנאספו, לתובנות מגובשות ומשותפות בתהליך של המשגה, המחולל מושגים חדשים המתארים באופן רלוונטי את המציאות שהתהוותה. תובנות אלו מאפשרות לבצע תהליך של חישה (sense) לאיסוף מידע  מול שאלות מוגדרות המתקף את התובנות הללו.
• מענה- יצירת מערכת מושגית רלוונטית חיונית להגדרת גבולות המערכת ולבניית אסטרטגיה מתוך הבנת היכולות והמגבלות. אף שלא מתקיים קשר ישיר בין ההבנה לבין הפעולה, האסטרטגיה החדשה מחוללת לאורך זמן את יצירת הכלים הפרקטיים. בשל העדר המענה הברור, המרחב הסבוך מצריך אפשרות למנהיגות ללא סמכות. מנהיגות במרחב הסבוך מחייבת ליצור קשרים ובריתות עם גורמים רבים, ולאפשר לאלו לפעול במשולב גם ללא פיקוח ניהולי תוך שימור פוזיציה של הסתכלות רחבה.

 

המרחב הכאוטי הוא מרחב שבו הדינאמיות של השינוי איננה מאפשרת יצירה של דפוסים משמעותיים. במרחב זה הגישוש איננו רלוונטי, כי כל מגע עם המציאות מספק היבט על סוגיה אחרת ולאורך הזמן לא נוצרת הבנה של הבעיה. המצב הכאוטי הוא כמעט תמיד זמני כאשר במהלך הזמן, מתחילים להיווצר דפוסים והוא הופך על פי רוב לסבוך. מדובר במרחב המזמין  עלייה של דיקטאטורים המשליטים סדר כפוי על המציאות ומעבר חד למרחב הידוע. הצד החיוני שבמרחב הכאוטי הוא עוצמת ההתהוות והיכולת להשפיע עליה ברגע בריאתה.

הניהול במרחב הכאוטי איננו משמעותי יותר או פחות מכל גורם אחר במערכת. לכן יש לפרוץ את גבולות הפוזיציה הניהולית, וליזום פעולות שימצבו מחדש את הפוזיציה הניהולית כרלוונטית בארגון. סדר הפעולות הניהולי במרחב הכאוטי הוא כדלקמן:

• פעולה- בהעדר ידע רלוונטי, יש לפעול כדי להיכנס לחיכוך עם המציאות, למעורבות ולפעולה מעצבת בזירת הפעולה. פעולה זו נעשית על בסיס תחושות בטן, ידע מיידי ומקרי ומערכת הערכים והאמונות המוקדמת. לחזון האישי והקבוצתי ערך רב במימוש ההזדמנות לשינוי הסטאטוס-קוו שטמונה במצבים כאוטיים.
• יצירת משמעות - הפעולה והמעורבות שהיא מספקת מאפשרות לגורם הפועל ללמוד ולהבין את המציאות בה הוא פועל. עם זאת, הפעולה הזו משפיעה בהכרח על ההתהוות ולכן ההבנה היא הבנה סובייקטיבית. התובנות הנוצרות בשלב זה מאפשרות להמשיך ולהתאים את הפעולה לנסיבות. לאורך הזמן ניתן יהיה להיכנס גם למסלול של "גישוש" ו"חישה" כמו במרחב הסבוך.
• מענה - הידע המעשי הנוצר מהמעורבות מאפשר את המשך העיצוב של מענה גם ברמה המערכתית. המנהיגות הנדרשת כאן היא כזו המגיבה ברגע הנכון, ומשקיטה את תחושת האנומליה הנוצרת במצבי כאוס. בשל כך נדרשת פוזיציה ניהולית המעורבת בעשייה ובהתנסות שרק על פיהן ניתן לייצר תפישה ומענה מערכתיים.

 

עיקרון התמורתיות בחינוך

מטרת החינוך היא לפתח אצל הלומד את היכולת להשיג שלומות אישית וקולקטיבית בכל ממדי החיים. אולם המהות של כל אחד ממדי החיים דינמית ומשתנה כל הזמן. דבר זה מחייב לפתח את כשירותם של הלומדים לעצב עתיד רצוי לעצמם ולחברה בעידן של תמורות. התמורתיות של הלומד באה לידי ביטוי ביכולתו להסתגל, לשגשג ולפעול באופן מיטבי במציאות מורכבת ובעולם עתיר תמורות. כדי להתמודד עם אתגר התמורתיות על הלומד לרכוש וליישם ידע, מיומנויות וערכים המאפשרים לו לשגשג ולפעול בעולם עתיר תמורות. עליו להביט על סיטואציות כאתגר, ולעיתים לקרוא עליהן תיגר, לקבל את השינוי כהזדמנות, לגלות גמישות מחשבתית ולפתח יכולת להסתגל ולעצב את המציאות בתנאים של אי-ודאות. לשם כך הוא נדרש לפתח ולאמץ גישות ותכונות של מודעות עצמית וסביבתית, פתיחות וקבלה, העזה ונחישות, וכן חוסן אישי למצבי אי-ודאות, עמימות וכישלונות.

לצד זאת על  מערכת החינוך לפתח את יכולתה לעצב לעצמה עתיד רצוי המספק מענה לאתגרי החינוך במציאות המשתנה כדי להישאר רלוונטית. כדי להצליח להתמודד עם אתגר זה עליה להפוך למערכת חושבת עתיד וזמישה. אתגר זה אינו פשוט ודורש התמודדות עם שתי רמות של אי-ודאות^[131]. רמת אי-ודאות אחת היא זו הנובעת מהמורכבות של המציאות המודרנית, כלומר, מריבוי המרכיבים במציאות והאינטראקציות הרבות והסבוכות שביניהם. מורכבות מסוג זה מייצרת אתגרים של עומס מידע, בעיות של רלוונטיות הידע וקשיים בחיזוי תוצאות של התערבויות עקב ריבוי מדדים להערכת הביצועים. הרמה השנייה של אי-הוודאות נובעת מהתמורתיות של המציאות, כלומר, מהעובדה שתיאורי המציאות שהכרנו משתנים במהירות, מתרבים ואף סותרים זה את זה. אי-ודאות מסוג זה יוצרת תחושה אישית פנימית של חוסר יציבות ושל אחיזה רופפת במציאות המשתנה. כך, לדוגמה, תמורתיות המציאות מייצרת שאלות פתוחות ומאתגרות כגון, מהו חינוך? מהו בית ספר, והאם יש צורך בו? מהו מורה, והאם יש צורך בו? לשאלות מסוג זה מענים אפשריים עתידיים רבים, ולעיתים סותרים, כשמתבוננים בהם מנקודות מבט ערכיות שונות. לבעלות תפקידים ברשויות ובבתי הספר, כגון מנהלות ורכזות חינוכיות, תפקיד משמעותי ביישום העיקרון על פיו התלמידים והמערכת לומדים לחשוב עתיד ולפתח יכולת של הסתגלות מיטבית לשינויים ועיצוב עתיד רצוי[132].

 

תמורתיות בחינוך בגישת חשיבת העתיד

מערכות החינוך כיום שמות דגש רב על לימודי העבר וההווה, ורק דגש מועט על לימודי העתיד, שהשפעתו על חיינו הולכת ומתעצמת. רכישת היכולת לחשוב עתיד ולהכיר את מגמותיו תאפשר ללומד לעצב את העתיד הרצוי לו כבר בהווה ותמנע את מצב של אי מוכנות לעתיד לבוא.

חינוך לחשיבת עתיד מסייע ללומד להבין את אופיו של השינוי, לצפות אותו, לנהל את אי-הוודאות ואת העמימות ולעצב את העתיד הרצוי לו. חשיבת עתיד מאפשרת ללומד להבין טוב יותר את המציאות העתידית הגלובלית, לפתח דימויי עתיד כלליים ואישיים אופטימיים ולהגביר את תחושת השליטה שלו על חייו. זאת ועוד, היא מסייעת ללומד לפתח מגוון כישורים אישיים, מקצועיים, תעסוקתיים ואקדמיים[133], כגון חדשנות, יזמות, פתרון בעיות, אוריינות אתית, חשיבה יצירתית, חשיבה מערכתית, ביקורתית ואותנטית. חינוך לחשיבת עתיד מאפשר ללומד להבין ולנהל את ההשלכות ארוכות הטווח של נושאים מורכבים ושל שינויים מהירים.

חשיבת עתיד היא סוג של כשירות[134] הכוללת ומשלבת ידע, מיומנויות, גישות וערכים. נדרש ידע בתחום הדעת של חשיבת עתיד, אך גם ידע רחב ובין תחומי, בתחומים של חברה, טכנולוגיה, כלכלה, סביבה, פוליטיקה ועוד. יש להכיר תהליכים ומגמות המתרחשים במציאות החוצים ומשלבים תחומי דעת מגוונים. בתחום המיומנויות נדרשת שליטה במיומנויות מתודולוגיות ספציפיות של חשיבת עתיד כגון סריקת מגמות, חיזוי, עיצוב עתיד רצוי ותכנון ובנוסף במיומנויות כלליות רלוונטיות כגון עבודה קבוצתית, ניהול סיכונים, חשיבה מערכתית, חשיבה ביקורתית, מיומנויות תקשורת ועוד. בתחום הגישות, נדרשות גישות של מוטיבציה ללמידה וחקירה, סקרנות, יוזמה, פתיחות וגמישות מחשבתית. במישור הערכי נדרשים ערכים של יושרה, אחריות ועוד.

תחום פדגוגיה של חשיבת עתיד[135] עוסק בלמידת חשיבת העתיד בכל רבדי מוסדות החינוך, החל מבית הספר היסודי, דרך בית הספר התיכון ועד לאקדמיה. בבית הספר היסודי יעסקו התלמידים הצעירים בשאלות המהותיות המניעות את חשיבת העתיד כגון: מה אתה חושב שיקרה? מה עשוי לקרות במקום זאת? מה אתה רוצה שיקרה? הלמידה יכולה להתבסס על פרקטיקות של קריאה בקול, כתיבה שיתופית ואסטרטגיות של למידה חזותית[136]. בבית ספר התיכון יעסקו התלמידים בנושאים כגון תיאוריות של שינוי, סריקת מגמות במתודולוגיית STEEP, זיהוי גורמי מפתח המשפיעים על העתיד, תפקידן של הנחות בהתמודדות עם אי-ודאות ועם עתידים אפשריים, טכניקות לניתוח השלכות ועוד.[137]

תחום חשיבת העתיד יכול להילמד הן כתחום נושאי נפרד והן במסגרת למידת תחומי דעת מגוונים כגון קיימות, אומנויות, לימודי אנגלית, מדעי החברה וגיאוגרפיה. כך, לדוגמה, ניתן לשלב חשיבת עתיד בלימודי הגיאוגרפיה ולבצע למידת חקר על נושאים כגון דמוגרפיה בישראל בשנת 2030, איידס 2030, רשתות פליליות בין-לאומיות 2030 ואי-שוויון עולמי 2030. רכישת יכולות של חשיבת עתיד תתבסס, במידה רבה, על למידת חקר, למידה באמצעות פתרון בעיות וביצוע מיזמים המתמודדים עם אתגרים אותנטיים הנגזרים מהמציאות המשתנה. הלומדים יבצעו, באופן אישי או קבוצתי, פרויקטים של חשיבת עתיד העוסקים בעתידים ברמות שונות, כגון עתידים בית-ספריים, קהילתיים, מדינתיים וגלובליים, ויציגו אותם בפני עמיתים, מורים ובעלי עניין נוספים.[138] כמו כן, יעסקו הלומדים גם בחקר עתידים אישיים (Personal Futures) [139] ויבצעו תהליך של תכנון עתיד אישי, הכולל מחקר אישי ומחקר של מגמות עתידיות, יצירת תרחישים אפשריים לעתיד אישי, עיצוב עתיד רצוי אישי ואסטרטגיות ותוכניות ליישומו.

ברמה הארגונית, על מערכת החינוך להפוך לארגון חושב עתיד, כדי שתוכל להבין את המציאות המשתנה ואת אתגריה, ולהיערך מבעוד מועד לעיצוב וליישום עתיד רצוי. לשם כך על המערכת להפגין מנהיגות וליישם תרבות וערכים המעודדים חשיבת עתיד בכל הרמות ולטפח גופי מטה העוסקים בחשיבת עתיד ארגונית^[140] שתוצריה יאפשרו למערכת להגדיר מדיניות רלוונטית המכווינה את מאמציה בעידן של מציאות משתנה.

 

תמורתיות בחינוך בגישת הזמישות

גישה הזמישות מאפשרת הן ללומד והן למערכת החינוך לזהות ולהתמודד בזמן אמת ובאופן אפקטיבי עם שינויים המתחוללים במציאות בהווה. ברמת הלומד הזמישות מתבססת על פיתוח מיומנויות קוגניטיביות, אישיות וחברתיות, גישות וערכים שיאפשרו ללומד לזהות בזמן אמת שינויים ומצבים בלתי צפויים ומאתגרים במציאות ולהגיב אליהם במהירות ובאפקטיביות. מיומנויות קוגניטיביות תומכות זמישות הן למשל חשיבה מערכתית, חשיבה ביקורתית המערערת על מוסכמות אישיות וקולקטיביות, יכולת העלאת טיעונים לוגיים, פתרון בעיות, קבלת החלטות, ניהול סיכונים, יצירתיות, איתור מידע ועיבודו, תכנון, מיומנויות למידה ויכולות הערכה. בנוסף נדרשות מיומנויות אישיות כגון חוסן נפשי, מיומנויות חברתיות כגון יכולת עבודה בצוות ומנהיגות, וגישות כגון  פתיחות ויוזמה.

המפתח לפיתוח מיומנות של זמישות והסתגלות הוא למידה זמישה (Learning Agility), שהיא היכולת ללמוד בתנאים משתנים בהתמדה.[141]  מאפייני הלומדים הזמישים הם:

• מחדשים (Innovating) - הלומדים הזמישים אינם מפחדים לאתגר את הסטאטוס קוו. הם שואלים שאלות מאתגרות ומערערים על הנחות קיימות במטרה לגלות דרכי פעולה חדשות וייחודיות; הם מוכנים להתנסות בחוויות חדשות המספקות פרספקטיבה ותובנות חדשות. הם מייצרים רעיונות חדשים על בסיס יכולתם לבחון נושאים מנקודות מבט מגוונות.
• מבצעים (Performing) - הלומדים הזמישים נותרים רגועים מול קושי. הם מסוגלים להישאר נוכחים ומעורבים ולהתמודד עם מתח הנובע מעמימות כדי להסתגל במהירות ולבצע משימות. הם מסוגלים לקלוט מידע באמצעות תצפית והאזנה ולעבד אותו במהירות גם במצבי אי-ודאות ומתח.
• מתבוננים (Reflecting) - הלומדים הזמישים משקיעים בהתבוננות בחוויות שלהם. הם מחפשים ומקבלים בברכה משוב ומשקיעים אנרגיה בעיבוד המידע כדי להבין טוב יותר את הנחותיהם ואת התנהגותם. כתוצאה מכך הם משיגים הבנה עמוקה יותר של עצמם, של אחרים ושל הבעיות שהם מתמודדים עימן.
• מסתכנים (Risking) - הלומדים הזמישים מערבים את עצמם בכוונה במצבים מאתגרים ובאזורים בלתי ידועים כדי לנסות דברים חדשים. הם חלוצים הרפתקנים המרגישים בנוח עם סיכונים קונסטרוקטיביים המובילים להזדמנויות. הם מתנדבים לתפקידים שבהם ההצלחה אינה מובטחת תמיד, והכישלון הוא אפשרות סבירה. הם צוברים ביטחון על ידי יציאה מתמדת מאזור הנוחות שלהם ובכך מגבירים את הסיכוי להצלחות נוספות.
• לא מתגוננים (Not Defending) - הלומדים הזמישים פתוחים ללמידה ואינם נכנסים למגננה מול ביקורת. הם מחפשים משוב, מעבדים אותו ומסגלים עצמם, על בסיס הבנתם החדשה את עצמם, למצבים ולבעיות.

 

פרקטיקות הוראה התומכות בזמישות

למידה זמישה גוזרת יישום פרקטיקות הוראה המיועדות להקנות ללומד יכולת להפעיל ידע חדש בגמישות ובאופן ההולם הקשרים חדשים. פרקטיקות הוראה אלו מעודדות את הלומד לערער על פרדיגמות קיימות, כדי לאפשר יצירת פרדיגמות חדשות ולעצב דרכי פעולה שונות מאלו שננקטו בעבר. כמו כן, נדרשות פרקטיקות הוראה המאתגרות את הלומד על ידי שינויים יזומים ותדירים של סביבת הלמידה ועל ידי הכנסת הלומד למצבי עמימות ואי-ודאות במכוון. איכות הלמידה הזמישה נמדדת באיכות תוצרים שאינם מוגדרים מראש, אך לא פחות מכך ברכישת מיומנויות גישות וערכים תומכי זמישות.

 

טכנולוגיות התומכות ביישום עקרון התמורתיות בחינוך

טכנולוגיות מתקדמות יסייעו ביישום עקרון התמורתיות בעולם החינוך הן ברמה הארגונית והן ברמת הלומדים, כמו מחשוב אישי נייד, מחשוב ענן ותוכן פתוח. מוסדות חינוך יעשו שימוש בכלי חיזוי ממוחשבים (Predictive analytics) לחזות סיכוי הצלחה או נשירה של תלמידים כבסיס לגיבוש התערבויות מקדמות.[142] טכנולוגיות כגון שוקי תחזיות (Prediction markets)[143] ודלפי זמן אמת (Real-time Delphi )[144] יסייעו לקבוצות של תלמידים או לאנשי חינוך לרתום את התבונה הקולקטיבית של הקבוצה לביצוע חיזוי במגוון עולמות תוכן. כלי ניהול רעיונות (Idea Management), דיונים קולקטיביים והיוועצויות מרובות משתתפים יאפשרו לקבוצות של תלמידים או לאנשי חינוך לגבש עתיד רצוי בתהליכי למידה או תהליכי שיפור ארגוניים.[145] לבסוף, תהליכי תכנון וביצוע יסתייעו בכלי ניהול תוכניות עבודה, כלי ניהול משימות ותוכנות לניהול פרויקטים (Project management software).[146] טכנולוגיות כגון האינטרנט של הדברים, מחשוב לביש ועצמי מכומת ינטרו באופן שוטף את הסביבה ואת הלומדים בה כדי להתאים את הלמידה למאפיינים המשתנים הלומד והסיטואציה. במרחבי למידה וירטואליים טכנולוגיות יאפשרו ללומדים להשתתף בסימולציות של מציאות וירטואלית משתנה וללמוד כיצד לזהות שינויים במציאות ולהגיב להם במהירות וביעילות.