עיקרון התכלול

המושג 'תכלול' מבוסס על המילים "תכלית" ,"כוליות" ו "הכלה". פירושו למידה המייצרת משמעות, תכלית ומודעות ערכית, ומאפשרת גיבוש של עצמי שלם בעולם של שינויים מהירים ושל ריבוי זירות השתייכות. במציאות עתירת תמורות, פיתוח מודעות לזהות האישית ולייעוד האישי  הוא תהליך חיוני כעוגן רגשי וקוגניטיבי להשגת שלומות.

העצמי הוא ליבת האישיות וההוויה הכוללת. הוא משקף את המאפיינים המבניים של האישיות, וכן את היכולת להסתגל למצבי חיים מגוונים בשלבי ההתפתחות השונים[147]. מושג העצמי מתייחס למכלול התפקוד הנפשי והגופני ולאופן שבו האדם נתפס בעיני עצמו. העצמי נוצר ונתמך באמצעות אינטראקציות בלתי פוסקות בינו לבין הסביבה. תהליך התפתחותי בריא מאפשר יצירת תחושה של עצמי לכיד (קוהרנטי) ועקבי לאורך זמן.

אתגר השעה הוא היכולת לשמור על עצמי שלם במציאות המתאפיינת בתמורתיות ובביזור. התמורות החברתיות, הטכנולוגיות, הכלכליות, הסביבתיות והפוליטיות הן תמורות פרדיגמאטיות רבות עוצמה, המשפיעות זו על זו, משנות את סדרי העולם ויוצרות מציאות השונה מהותית מזו שהכרנו בעבר. בעידן של קצב תמורות הולך ומואץ נדרש הפרט לתפקוד בו-זמני בריבוי זירות ומסגרות השתייכות, והדבר משפיע על העצמי שלו. לאור זאת עולה ביתר שאת חשיבות התכלול של חוויית העצמי, הלכידות של הזהות האישית, המיקוד של הייעוד האישי  וההתכנסות של מכלול חוויותיו של האדם לכדי קיום הוליסטי וקוהרנטי.

תהליך גיבוש הזהות אינו מסתיים בנקודת זמן מוגדרת; זהו מהלך הנמשך לאורך החיים וכרוך בהתפתחות אישית ובלמידה מתמדת. העלאת המודעות לתכונות, ליכולות, לערכים מנחים ולשיח פנימי ובין-אישי, היא דרך חיים שיש לטפח כבר בשנים הראשונות לחיי הילד, ולבית הספר יש תפקיד משמעותי בתהליך זה.

חינוך למשמעות ולתכלית[148] מתבסס על ההנחה שלקיום יש תכלית ושלבחירותיו ולמעשיו של האדם יש משמעות. גישה זו נקשרת ללמידה קונסטרוקטיביסטית, שעל פיה הלומד מעבד את המידע שקלט. תהליך הלמידה וההתפתחות של האדם ברוח עקרון התכלול של זהות וייעוד אישי,  מאופיין בהקשבה וקשיבות, מפגש תוך-אישי ובין-אישי והתמרה רגשית ותודעתית, הנעוצה בשינוי שהאדם חווה כתוצאה מחשיפה לידע חדש או לחוויה מכוננת.

האתגר החינוכי של גיבוש עצמי יציב ושלם קיים תמיד, אך הוא נכון ביתר שאת לנוכח המציאות המורכבת, המשתנה במהירות, ולאור ריבוי זירות החיים שבהן מתנהלים פרטים וארגונים כאחד. המציאות עלולה לגרום לערעור ולהיעדר יציבות, למתח נפשי גבוה ולתחושת תלישות, לחוויה של בלבול ושל אובדן דרך ולניכור פנימי וחברתי. בכדי להשיג שלומות בעידן של תמורות קיצוניות, נדרש שילוב של שני יסודות סותרים, לכאורה, אך המשלימים זה את זה; האחד הוא עמוד שדרה רגשי או מרכז כובד נפש, בדמות זהות אישית אותנטית ומגובשת, המעניק לאדם חוסן פנימי, יציבות וביטחון, המאפשרים לו להתמודד בהצלחה עם שינוי מהיר ומתמיד ועם חוסר ודאות ביחס לעתיד. היסוד האחר כולל פתיחות, גמישות, סקרנות, עניין, עצמאות, יצירתיות, העזה, הנעה עצמית ועוד, המאפשרים לאדם להמשיך לחקור וללמוד, לנסות ולהתנסות, להתפתח ולהתחדש באופן דינמי ומתמשך. למידה מסוג זה תושג על ידי שיתופיות, חווייתיות ורלוונטיות, לצד חניכה, דיאלוג וביטוי אישי[149]

תכלול של זהות וייעוד אישי בתחום החינוך

על פי עיקרון התכלול, המסגרת החינוכית אמורה לסייע ללומד לפתח באופן עצמאי זהות אישית אותנטית, המתפקדת כעוגן מייצב ואיתן בים הסוער של מגמות המציאות המשתנה. בנוסף עליה לסייע ללומד לפתח באופן עצמאי תכלית אישית אותנטית, המשמשת לו כמצפן אישי לניווט במציאות משתנה, עמומה ובלתי מוכרת. כדי לעשות זאת על מערכת החינוך הוא לזמן ללומד התנסויות שיאפשרו לו לנווט במציאות זו, לעכל את המידע ואת עולמות התוכן שאליהם הוא נחשף, ולפתח מודעות עצמית ויכולת אינטרוספקטיבית. תהליכים מסוג זה יכללו חניכה אישית, מפגשים שמטרתם פיתוח רגישות לזולת ופיתוח המיומנות לניסוח תחושות ומחשבות. התנסויות אלו יהוו בסיס לגיבוש עצמי שלם וגמיש. באופן זה יתאפשר תהליך מתמיד של שיפור עצמי ובניית חוסן נפשי.

הרעיון הוא לראות את בית הספר כמרחב שניתן לקיים בו התפתחות, למידה, הקשבה והכלה בין עמיתים. המרחב המשותף ייצר אקלים מיטבי כמסד נוסף בתהליך התפתחות העצמי, שבו המורים יהיו גם "זולת עצמי" לחבריהם ולתלמידים, וברוח זו תיבנה הפדגוגיה הבית-ספרית. "זולת עצמי" מוגדר כמישהו או כמשהו שאנו חווים אותו או נעזרים בו כאילו הוא היה חלק מאיתנו, ומטרתו לתמוך בתפקודים הפסיכולוגיים החיוניים עבורנו[150].

הבניית זהות כתהליך רב-ממדי

הבניית זהות מתבצעת בממדים שונים: לאומיים, תרבותיים, דתיים, מגדריים, גלוקליים, וירטואליים ועוד. השאלה הנשאלת בתהליך זה היא שאלה זהותית - "מי אני?", והיא משמשת פריזמה הבוחנת את העצמי בהקשרים רחבים, הכוללים שורשים תרבותיים, מישורים חברתיים, תהליכי התפתחות ועוד. מחקרים מלמדים, כי תהליך זה יהיה יעיל ומקדם ככל שיתבסס על עיסוק חקרני, ספקני וסקרני.^{[151] [152]}

בתהליך של גיבוש תכלית אישית ואותנטית הלומד מגבש תכליות אישיות, המעניקות טעם לחייו. על מערכת החינוך לעבות ולהעצים הזדמנויות למידה שיעודדו בחינה עצמית סביב שאלות כמו 'מה אני רוצה?', 'מה חשוב לי לשנות?', ו'איזה חותם אני רוצה להשאיר בעולם?'.

גיל ההתבגרות מהווה שלב התפתחותי שבו טבועים החקירה, הלבטים ושאילת השאלות. המתבגר שואל שאלות, מתלבט, מבקר, חושב ומעבד תכנים ערכיים, רגשיים ואינטלקטואליים. בתהליך זה הוא נחשף למצבי עמימות ולחוסר ודאות, ותפקידו של בית ספר הוא ליישם פדגוגיה המעודדת חקירה של זהות עצמית שתסייע לו לגבש את זהותו האישית והאותנטית. פדגוגיה שכזו תושתת על יצירת התנסויות וחוויות המעוררות את תהליך החקירה העצמי, קיום סביבה מוגנת ובטוחה לקיום התהליך, ומתן פיגומים המסייעים לתלמיד לבצעו (איור 18) ^[153].

             איור 18- מרכיבי פדגוגיה מעודדת חקירת זהות העצמי

• עירור התנסויות וחוויות - זימון ואפשור של חוויות מגוונות המעוררות את התלמידים לערוך תהליך של בירור עצמי ולבחון את המצב ואת עצמם ביחס לחוויה החדשה. התנסויות וחוויות כגון צפייה בסרט, סימולציה, התמודדות עם דילמות או העלאת חוויות אישיות, רגשיות וקוגניטיביות של התלמידים מעוררות את התלמיד לחקירה ולגיבוש של זהותו העצמית.
• תחושת ביטחון - חוויות והתנסויות מעוררות עשויות לחולל תחושות של התרגשות, חדשנות וציפייה חיובית לשינוי, אך גם תחושות של חוסר ודאות, קונפליקט, בלבול וחרדה. על בית הספר לספק לתלמידים סביבה מוגנת ובטוחה מבוססת אמפתיה ומופחתת שיפוטיות וביקורתיות, המעודדת אותם לקיים תהליך גיבוש עצמאי ואותנטי של הזהות האישית.
• מתן פיגומים – יש לספק ולהקנות לתלמידים פלטפורמות, עזרים, מיומנויות ודרכי התנהלות, שיסייעו להם לבצע את משימת החקר והגיבוש של הזהות האישית^[154] . בין השאר יש לפתח אצלם מיומנויות וגישות כגון מודעות עצמית, סקרנות, יצירתיות, ביטחון עצמי ותחוש מסוגלות, חשיבת עתיד, פעלנות

פרקטיקות לגיבוש זהות

פרקטיקות למידה התומכות בעקרון התכלול של זהות וייעוד אישי מספקות ללומד התנסויות חווייתיות ואותנטיות בתחומים כמו יצירה ועיון, אומנות, ספורט, טיולים, מלאכות, מייקריות, השתתפות בפעילות קהילתית וביוזמות חברתיות ולמידה במקומות עבודה. מגוון ההתנסויות שהלומד עובר יעוררו התמודדות עם שאלות ערכיות, זהותיות, עיוניות ומעשיות, שיידונו בשיתוף עם המורה. המורה יתפקד כמנטור המסייע לתהליך גילוי והתגבשות עצמי זה ויסייע באימון, בהנחיה ובליווי של הלומדים בתהליך היצירה שלהם באמצעות שאלות, הצעות לשינוי, הדגמה של ביצוע משופר, משוב מחולל למידה וכדומה. למידה מסוג זה תדרוש ותפתח מיומנויות של אינטליגנציה רגשית וחברתית, של אוריינות רפלקטיבית ושל מיומנות שיח, מיומנויות חקר, יצירתיות ויצרנות. בתוך כך יפתחו הלומדים יכולות של תקשורת בין-אישית ושל למידת עמיתים, וייעזרו אלה באלה בעיבוד חוויות משותפות ואישיות, בהדהוד התהליכים הפנימיים שהם חווים ובחידוד יכולתם לקרוא את עצמם ואת עמיתיהם.

תמיכת טכנולוגיות בגיבוש זהות וייעוד אישי

טכנולוגיות מתקדמות, התומכות בלמידה לגיבוש זהות וייעוד אישי הן טכנולוגיות התומכות בתהליכי יצרנות, יצירתיות ויזמות במרחב הווירטואלי; וכן פלטפורמות התומכות ביצירה ובלמידה שיתופית, שבהן הלומד מקבל משוב מעצב מהקבוצה במסגרת האינטראקציות הקבוצתיות.