ערכה מתודולוגית:
פדגוגיה של
חשיבת עתיד

כתב: ארז ליבנה

1.7 רקע היסטורי

חקר עתידים הינו תחום פארא-מדעי, אשר זכה לשימת לב ופיתוח לאחר שיגור חללית ספוטניק1 (1957) על ידי ברה"מ, בעת המרוץ לחלל בין המעצמות. לאחר האירוע, שהיכה את ארה"ב בתדהמה ובחוסר מוכנות, הקימו האמריקאים את נאס"א והתחייבו לממש את הלא-ייאמן, לפני שידעו כיצד ובלבד שיעשו זאת לפני מתחריהם. הם כיוונו לתרחישים רצויים, יצרו טכנולוגיות, תשתיות ותהליכים שלא היו בנמצא בכדי לאפשר את הגשמתם של התרחישים וניתחו באופן תדיר את המציאות, במטרה להימנע מהישנות ההפתעה המרה שנחלה להם תוכנית ספוטניק הרוסית.

ספוטניק1, הלוויין הראשון

 

 

"אנו בוחרים להגיע אל הירח. אנו בוחרים להגיע אל הירח בעשור הזה ולעשות את הדברים האחרים,
לא משום שהם קלים, אלא משום שהם קשים, משום שמטרה זו תאפשר לארגן ולמדוד את מיטב האנרגיות והכישורים שלנו, משום שאתגר זה הוא אתגר שאנו מוכנים לקבל על עצמנו, אתגר שאיננו מוכנים לדחות ואתגר שאנו מתכוונים גם לנצח"
- נשיא ארה"ב ג'ון פ. קנדי

 

מטרת חקר העתידים: לעצב עתיד רצוי בתוך מציאות משתנה