"מבנה תשעת הנדבכים" מתאר את הדרך הערכית-רעיונית שעל הבוגר חושב העתיד לקיים על מנת לממש כשירות עתיד שלו, מהתגברות על התנגדויותיו, לחשיבה פורייה ולבסוף לביצוע מעשים מגשימים.

למבנה תשעת הנדבכים שלושה שלבים וכל שלב נחלק בתורו לשלושה נדבכים:

1. חוסן נפשי - להתגבר על אמונות מגבילות העומדות בדרך של חקר העתיד
2. חשיבת עתיד - לחשוב בצורה בהירה על העתיד
3. פעלנות - לפעול ביעילות להגשמת עתיד רצוי על סמך חשיבת העתיד

חוסן נפשי מצריך ביסוס שלוש חוזקות:

1. חוסן אל מול אי יציבות - מאפשר להכיר ולהתמודד עם ארעיות של המציאות המשתנה בהווה.
2. חוסן אל מול אי ודאות - מאפשר להכיר ולהתמודד עם הנעלמים הרבים שכרוכים בהבנת העתיד.
3. מסוגלות - ביסוס האמונה כי ניתן לעצב ולממש עתיד רצוי.

חשיבת עתיד בנויה משלוש מעלות ההכרחיות לקיומה:

1. סקרנות - הנכונות לחשוב עתיד. תנאי הכרחי לקיומה.
2. כנות - היכולת למצות את הפוטנציאל שבחשיבת עתיד. תנאי ליעילותה.
3. אומץ - המסוגלות לעבור מחשיבה לפעולה. תנאי ליישומה.

פעלנות מורכבת משלושה שלבים בדרך להוצאה מן הכל אל הפועל:

1. תכנון - בניין תוכניות לפעולה על בסיס מסקנות חשיבת העתיד
2. הגשמה - נקיטת פעולות בהתבסס על התוכניות עד להוצאתן המיטבית לפועל
3. התמדה - שמירה על הישגים והתעלות עליהם במהלך מציאות משתנה

על מנת להיות מיושמת כהלכה, חשיבת עתיד מצריכה יישום של שלוש מעלות: סקרנות, כנות ואומץ.

סקרנות הינה רצון עז לדעת. הסקרנות הינה תנאי הכרחי לחשיבת עתיד היות והיא נותנת מענה להתנגדויות פסיכולוגיות שונות העומדות ביננו ובין חשיבה מושכלת על העתיד. הרצון לדעת מה צופן העתיד והרצון להיות מוכנים לבאות צריך לגבור על נטייתנו להפנות מבט מהעתיד ולמאן להתמקד בו.

סקרנות היא התשתית התודעתית הכרחית לביצוע של חשיבת עתיד.

נראה שאין זמן נוח לחשוב על העתיד אשר לרב נתקל בהתנגדויות בדבר עיתוי כגון "למה עכשיו?". בעת שלווה ומי-מנוחות ילבשו התנגדויות אלה נופך של "הכל עובד, מדוע שנצא ממעגל הנוחות ונטלטל את הסירה?". בעתות משבר וצרה ילבשו התנגדויות אלה נופך של "הכל בוער! למי יש זמן עכשיו לרעיונות נשגבים על שינוי פרדיגמות, חדשנות ועתידנות?". חשיבת עתיד לרב תתקל בהעדפת הפניית קשב לאתגרי ההווה ובחוסר אמון לגבי יכולתה להביא ערך פרגמטי. סקרנות מספקת מענה להטיות אלו.

באם אין סקרנות, יש ראשית להפיח אותה. מהלך חשיבת עתיד מוטב מתהליך מקדים של חשיפה לתכנים מעוררי מחשבה. תכנים אלו כוללים קטעי צפייה וקריאה, לרב מז'אנר המדע-בדיוני, אשר יש בהם היכרות עם רעיונות חדשים, טכנולוגיות חדשות ואפשרויות רבות פוטנציאל. אלו מהווים זרז חיובי לרצות לדעת עוד (דרבון חיובי). לצד אלו, יש ערך גם בהיכרות עם אתגרים בהווה (חברתיים, סביבתיים, רפואיים וכד') המעוררים רצון למצוא להם מענה (דרבון שלילי).

למרבית בני האדם יש נטייה ליפות את המציאות, להחריש על מנת להתחשב ברגשות, לוותר על שיח אותנטי לטובת שפה מקובלת ארגונית, או להגביל את עצמם משיקולים של תקינות פוליטית (Politically correct). ואולם, חשיבת עתיד אינה מנסה למצוא חן. היא מהלך שמטרתו ללמד אותנו על המציאות העתידית ועל האופן שראוי להיערך אליה, וככזו היא מצריכה מחוקר העתידים כנות.

ראוי לעודד כנות על ידי יצירת מרחב דיון בטוח בו מותר להעלות לדיון כל רעיון או היגד מבלי שהדוברים אותם יזכו לביקורת או השתקה מצד עמיתיהם. יש להבטיח שכל רעיון סביר ראוי לעלות לדיון וליצור הבחנה ברורה בין היגדים למי שאומרם. בתוך מרחב שכזה, ניתן להתבטא באופן כן וחף מביקורתיות.

יכולתנו ללמוד מחשיבת עתיד תלויה במידת הכנות שלנו.

עלינו להיות נכונים לשקול היגדים בלתי נעימים, שכן מה שנשלב במודלי חשיבת העתיד שלנו ישפיע על התוצרים שנקבל ועל יכולתנו ללמוד מהם. אם נימנע מלהתייחס למה שידוע לנו ("לדבר על הפיל שבחדר") רק כיוון שאינו נוח, אנו מסתכנים בלקבל תוצרי תחזיות עתיד בנאליות וחסרות מעוף שלא ילמדו אותנו דבר אשר לא ידענו מראש.

אין ספק שהעלאת רעיונות כאלה על הכתב או לדיון מעוררת בנו חוסר נוחות. אנו לא נדרשים להזדהות עם האמירות הללו, אך כן להיות נכונים לשקול אותן.

חשיבת עתיד כמוה כגילוי ארצות. חוקר העתידים מגשש באפלה במטרה לגלות עתידים חדשים ולא מוכרים. חלק מהמקומות אליהם מגיע חוקר העתידים הינם בעלי גוון מוכר ומובן, אחרים משמחים, מרגשים וממלאים בתחושות של תקווה ואולם עתידים מסוימים הנגלים לנו הם מאיימים ומעוררים בנו פחד. חוקר עתידים נדרש לאומץ במספר אופנים: האומץ לשאול שאלות קשות, האומץ להתמודד עם מה שנגלה במהלך חשיבת העתיד, וכן האומץ לפעול על ידי הפקת מסקנות, גם אם בלתי נוחות ולהוציא לפועל תוכניות מעשיות על סמכן.

חשיבת עתיד מצריכה אומץ על מנת שנוכל למצות אותה: להעמיק בתוצריה ולפעול בהתאם

בחקר עתידים אנו לא מחפשים רק הזדמנויות ותרחישים רצויים אלא גם סכנות ותרחישים בלתי רצויים. חוקר העתידים תר אחר מה שאינו מובן מאליו, אחר תרחישים אשר עשויים לטרוף את כל המוכר לנו, שכן לשם אירועים אלה נדרשת היערכות מצידנו. ככול שהתרחיש קיצוני יותר (לפי ציר העוצמה) הרי שנטייה שלנו לראות אותו כאיום תגבר.

כמעט כל תרחישי הקיצון בלתי נעימים. עתיד משבש, גם אם מדובר עתיד בעל פוטנציאל חיובי, מציג צורך בשינוי רב של הסדר הקיים. הם מעוררים בנו תחושת בלבול, חוסר מוכנות והרצון "להביט הצידה" ולא להתמקד. חשיבת עתיד אמיצה היא הנכונות להביט ישירות ולאורך זמן גם לעבר ממצאים שמדאיגים או לא נעימים לנו ולהתגבר על הרצון להימלט אל המוכר.

ההטיה הפסיכולוגית המבקשת לחדול מלהתמקד בתרחיש מטריד נפוצה לרב במבוגרים, יותר מאשר בילדים ובני נוער אשר הינם לרב יותר גמישים מחשבתית ופחות תלויים בסדר הקיים. הטיה שכזו יכולה להראות כמעבר ממחשבה עניינית ל: התגוננות רגשית-אמונית ("חס וחלילה. לא רוצה לחשוב אפילו שיקרה דבר כזה"), הדחקה והרחקה ("זה יקרה עוד שנים רבות ולא בימי חיי") או תגובה טכנופובית (פחד מטכנולוגיה) לתרחיש טכנולוגי קיצוני, אשר מבקשת לשמר סדר קיים באמצעות רגולציה ("יש לאסור גנטיקה ורובוטיקה בחוק").

סערת הרגשות העולה כתוצאה מתוצרי חשיבת עתיד היא טבעית ואף רצויה. היא מלבה את השיח וקושרת לנושאים שכלתניים, שיקולים מוסריים וחברתיים שחשוב להביאם לקדמת הדיון. עלינו לאפשר להתנגדויות הללו לעלות ולכבד את המציגים אותם, זהו חלק בלתי נפרד ממהלך חקר העתידים. מנגד אל לנו לאפשר להתנגדויות הללו למנוע מאיתנו להמשיך לקיים את הדיון ועלינו לחקור תרחישים מאיימים כמיטב יכולתנו ולהפיק מהם תובנות מעשיות לגבי ההווה שלנו.

חקר עתידים אינו נחתם בחשיבה אלא במעשה ולאחר חשיבת עתיד יש להפיק תובנות, לתכנן תוכניות ולהוציאן לפועל. אם נעדיף לפעול לפי פרדיגמה או נורמה (חברתית, ארגונית או פוליטית) על פני תובנותינו ולא נגזור מהם מעשים, חקר העתידים שלנו היה תרגיל אינטלקטואלי עקר אשר לא מיצה את הפוטנציאל שבו. מחשבה כנגדה נורמה או פרדיגמה מצריכה אומץ חברתי.

לאחר היישר מבט מעמיק ואמיץ אל עבר תרחישים נעימים ובלתי נעימים כאחד, והפקת מירב הלמידה מהם, על חוקר העתידים להפיק תובנות חדשות ובלתי טריוויאליות, גם אם אלו בלתי נעימות, ובלבד שהשכל ישר הוביל אליהן. מתוך תובנות אלו יש לתכנן את הפעולות הנדרשות בהווה וכן לרקום תוכניות ליישום בעתיד על מנת להתמודד באופן מיטבי עם התובנות החדשות שעלו.