אחד השלבים הראשונים בחשיבת עתיד אישי הינו פיתוח מודעות עצמית לסיפור החיים האישי שלנו, להפנות את המחשבה למציאות בה נעבור את שלבי החיים השונים וגם להבין שחיינו יגיעו לבסוף לקיצם ומתוך מוגבלותם עלינו לתכננם. ראייה זו של החיים כמכלול לרב אינה נוחה או שגורה לבריות ובמיוחד אינה נפוצה בקרב בני נוער אשר חשים ש"כל החיים לפניהם".

על מנת לפתח מודעת לעתיד אישי, נבקש מהתלמידים חושבי העתיד האישי, לחבר סיפור חיים קצר וריאלי ככול האפשר (לא פנטסטי או הומוריסטי) הנחלק לשלבי החיים השונים. נבקש מהכותבים לכתוב בכנות ובאופן בלתי שיפוטי כמי שמתעדים את סיפור חייהם במצלמת וידאו סרט תיעודי. השראה לסיפור יכולה להגיע מסיפור החיים של ההורים (למשל נטייה לקוצר ראייה או החלמה ממחלה סרטנית עשוי לנבא מציאות דומה לכותבים) וכן מסיפוריהם של מכרים (מעבר לחיים בחו"ל לתקופה מוגבלת, הקמת עסק פרטי כקריירה שניה וכד'). הסיפור מורכב מפסקאות בנות מספר שורות כל אחת, המתארות כל אחת את אחד משלבי החיים. הסיפור נכתב בגוף ראשון וכל פיסקה מתחילה בשורה "אני בן\בת הגילאים.."

חשוב:

חיבור סיפור חיים פוטנציאלי עשוי להיות כרוך בהתייחסות למידע אישי, להותיר את המחברים פגיעים ולעורר בהם רגשות שונים. זוהי פעילות עצמאית ואין לצפות שהמחברים ישתפו ברבים את סיפוריהם. בכדי להבטיח את עומק וכנות ההתייחסות בעת חיבור סיפור החיים, רצוי לציין מראש שהסיפורים שיחברו יהיו לעיניהם בלבד ושלא יתבקשו לשתף את הסיפור עם איש.

חיבור סיפור חיים פוטנציאלי משמש בתחילתו של תהליך חשיבת עתיד אישי ואך יכול בנוסף גם לסיים אותו. לאחר שימוש בשיטות שונות של הצבת יעדים וחשיבה אסטרטגית ניתן לבקש מחושי העתיד לחבר את סיפור חייהם בשנית, והפעם לא כעתיד פוטנציאלי אלא כעתיד רצוי. התיאור הסיפורי של עתיד רצוי מהווה כעין הבטחה למחברים ובבחינת "מחשבה היוצרת מציאות" המגדילה את אמונם בעתיד שהתוו לעצמם.