ראשית, הערה לגבי מינוח: במדריך זה אנחנו מתייחסים למונח "חשיבת עתיד" כשקול למונח הנפוץ באנגלית – Foresight. עם זאת, יש לציין שהמושג חשיבת עתיד מקובל גם באנגלית – Futures Thinking, ומי שיתעמק בספרות האקדמית העוסקת בנושא יגלה ככל הנראה הבדלי דקויות בין מונחים אלה, שמבחינה פרקטית נוכל להתעלם מהם כאן. יש לשים לב גם לשימוש המכוון בלשון רבים במונח Futures Thinking, ללמדנו שאין עתיד אחד ויחיד אלא עתידים מרובים. כלומר, אם לדקדק ולדייק היינו צריכים להשתמש במונח "חשיבת עתידים", שנשמע לאוזן קצת מוזר ולכן למען הפשטות והנוחות העדפנו את "חשיבת עתיד".

קובלנתו של ה. ג'. וולס: למה אין פרופסורים לחשיבת עתיד?

ה. ג'. וולס (Herbert George Wells, 1866 - 1946)  היה הוגה דעות, סופר, היסטוריון ועתידן ונחשב לאחד מאבות ספרות המדע הבדיוני. בשידור רדיו מפורסם בשנת 1932 הוא קבל על כך שאין בנמצא פרופסורים לחשיבת עתיד. למעשה וולס היה חלוץ בהעלאה לסדר היום את חשיבות העיסוק בחשיבת עתיד -  Foresight.

מעניין לצטט כמה משפטים מאותו שידור מפורסם.

חשיבת עתיד איננה איזו יכולת מופלאה "לראות את הנולד". העתיד לא נקבע מראש ולכן אי אפשר "לנבא" אותו, בוודאי כאשר הוא מושפע ע"י מאוויים, גחמות והחלטות (נכונות או לא נכונות) של בני אנוש. (איננו עוסקים כאן ב"ניבויים" מתמטיים כמו חישוב המיקום המדויק של הירח או של חללית כפונקציה של הזמן, המוכתב ע"י חוקי הפיזיקה. וגם כאן הקביעה לגבי החללית לא תהיה מדויקת, אם היא תלויה בהחלטות משתנות של בני אדם).

לפעמים קשה לבני אדם להסכים שהעתיד אינו קבוע מראש. חוקר העתידים הצרפתי  Bertrand de Jouvenel, אשר הגה רעיונות פילוסופיים מעניינים בקשר לתפיסת העתיד, שלא יפורטו כאן, ניסח טיעון לוגי פשוט: אם העתיד נקבע מראש אז אפשר לדעת אותו מראש. אבל אם אנחנו יכולים לדעת אותו מראש, אז נוכל לשנות אותו – כלומר הוא אינו קבוע מראש... (ואם מישהו יטען שאולי העתיד נקבע מראש אבל אין לנו יכולת לדעת מה נקבע, נוכל לענות שמבחינה מעשית אין הבדל בין זה לבין ההנחה שהעתיד לא נקבע מראש).

כאן המקום לצטט את האמירה המפורסמת ורבת המשמעות "הדרך היחידה (או הטובה ביותר) לחזות את העתיד היא ליצור אותו" (הציטוט הזה מיוחס להרבה אנשים, וקשה לדעת מי היה הראשון שהגה אותו. יש טענה שזה היה אברהם לינקולן, אבל יש הכופרים בכך).

חשיבת עתיד היא גישה שנועדה לזהות את הסוגיות והאתגרים אשר יעצבו את ההתפתחות העתידית בתחום העניין של הארגון ולחקור את ההשלכות על גיבוש מושכל של מדיניות אשר תוכל להוביל למימוש העתיד הרצוי לארגון. היא מציעה דרכים לדון על אפשרויות שונות בעתיד, באופן שיתמוך בהתוויית מדיניות ואסטרטגיות מתאימות.

כלומר, התכלית של חשיבת עתיד היא לבחון באופן שיטתי עתידים אפשריים ורצויים, כדי לשפר את קבלת ההחלטות בהווה. היא מעודדת שיח שמרחיב את ההבנה של ההווה ושל מה שניתן להשיג בעתיד וכתוצאה מכך איך ניתן לשפר את קבלת ההחלטות. זה כולל ניתוח של מה עשוי להשתנות כתוצאה מיישום של מדיניות ונקיטת פעולות, ושל ההשלכות של יישום זה.

חשיבת עתיד איננה מדע מדויק. התוצאות של חקר עתידים תלויות בשיטות שבהן משתמשים וגם בכישורים של העוסקים בתחום. השיטות עשויות להיות כמותניות או איכותניות, או משולבות (על כך יפורט בהמשך בפרק השיטות). ברוב המקרים לא סומכים על שיטה יחידה בפני עצמה. חשיבת עתיד מועילה מחייבת כמעט תמיד שילוב של מספר שיטות.

חשיבת עתיד מאפשרת לנו להעלות בעיני רוחנו ולדון על שינויים משמעותיים שעשויים להתרחש תוך 10, 20, 30 שנים או יותר. היא מציעה גישה רב-תחומית לבחינת טרנספורמציות בכל תחומי החיים – ובהם כמובן גם תחום החינוך.

סיבה חשובה לעשות שימוש במתודות של חשיבת עתיד היא כדי לזהות מה אנחנו לא יודעים אבל צריכים לדעת כדי לקבל החלטות מושכלות יותר. למשל, ארגון יכול להחליט לכתוב תרחיש כדי לראות איך ומה יקרה באחד העתידים האפשריים שלו. תוך כדי תהליך הכתיבה, ייתכן שיתברר שעבור התפתחויות מסוימות אין מעבר קל מההווה אל העתיד. הקושי הזה יכול למקד את החשיבה על שאלות חשובות שיש לענות עליהן כדי לתכנן מדיניות טובה יותר.  זה מסייע לארגון לזהות הנחות שיש לבחון אותן מחדש ולשנות אותן במידת הצורך.

חשיבת עתיד היא מעין "מודיעין על העתיד". כפי שמודיעין בתחום הביטחוני אמור לצמצם את אי הוודאות באשר למה שעשוי להתרחש, כך גם חשיבת עתיד. בעולם שבו קצב השינויים הולך וגובר, עם תהליכים שהמורכבות שלהם הולכת וגדלה, חשיבת עתיד הופכת להכרח. שום ארגון לא יכול להרשות לעצמו שלא לבצע חשיבת עתיד. הימנעות מחשיבת עתיד כמוה כהנחה ש"מה שהיה הוא מה שיהיה" ואין לצפות לשום שינוי. השינויים קורים ויקרו, אם נרצה בכך ואם לא. חשיבת עתיד שיטתית עשויה לסייע לנווט טוב יותר בין השינויים שאין לנו שליטה עליהם (יש גם כאלה) ולחולל שינויים שיובילו לעתיד הרצוי.

במילים אחרות, ההישג המצופה מחשיבת עתיד הוא מֵירוּב (מקסימיזציה) של התועלת הפוטנציאלית הטמונה בשינויים שיתחוללו, ו/או מזעור הנזק שהם עלולים לגרום.

יש חשיבות לדיון שיטתי על אפשרויות ושאיפות, איומים והזדמנויות, המושפעות מהתפתחויות במדע, טכנולוגיה וחברה ועשויות להשפיע על פעולות והחלטות בהווה.

יש לזכור תמיד שהמטרה של חשיבת עתיד אינה לנבא את העתיד (כאמור, אי אפשר). הערך וההצלחה של תחזיות המופקות בתהליך של חשיבת עתיד אינם תלויים בהכרח בדיוק שלהן, אלא במידת התרומה שלהן לשיפור קבלת החלטות מושכלות בהווה.

יתר על כן, לפעמים ההצלחה היא דווקא בכך שתחזית מסוימת אינה מתגשמת – וזאת כאשר מדובר בתחזית שלילית, בלתי רצויה. ברור מאליו שאי התגשמות של תחזית שלילית היא הצלחה גדולה של חשיבת עתיד – אם מניעתה נובעת מפעולות שננקטו לאור התחזית.

יש לציין שכפי שהעירו לא פעם חוקרים בתחום, למעשה כל ארגון מבצע סוג של חיזוי, גם אם זה לא נעשה במודע. הכיצד? מכיוון שגם אי-ביצוע של חיזוי מפורש הוא למעשה חיזוי, במשתמע, האומר שלדעת  הארגון  לא  צפוי  שינוי המחייב תשומת לב מיוחדת במסגרת התכנון וההיערכות לעתיד. זאת הנחה בלתי סבירה במציאות של קצב שינויים (טכנולוגיים ואחרים) הולך וגובר.