המציאות והסביבה שבה פועל ארגון משתנה עם הזמן וקרוב לוודאי שקצב השינויים יגבר בעתיד. השינויים מאתגרים את הנחות העבודה הנוכחיות של הארגון וגורמים למדיניות ולהחלטות העכשוויות להתיישן עד כדי הפיכה לבלתי רלוונטיות. התהליך של חשיבת עתיד נועד לפרוץ את מגבלות ההווה, לצפות לעבר העתיד וכתוצאה מכך לגבש אופני פעולה ומדיניות שיתאימו למציאות העתידית.

מודל שלושת האופקים הוא מסגרת חשיבתית המגשרת בין חשיבת עתיד לתכנון אסטרטגי וגיבוש מדיניות ארוכת טווח.

ההנחה היא שהסוגיות שחשיבת עתיד תעסוק בהן משקפות מצב עניינים עתידי (גם אם בשלב הנוכחי הוא משוער ולא וודאי) והן קרוב לוודאי שונות מהסוגיות שמשקפות את המציאות העכשווית ומעסיקות את הארגון בהווה.

מודל שלושת האופקים, המוצג באופן גרפי בתרשים הבא, ממחיש כיצד סוגיות אסטרטגיות עשויות להשתנות עם הזמן. הציר האופקי בתרשים הוא ציר הזמן – החל מההווה, דרך טווח הזמן הקצר והבינוני ועד לטווח הזמן הארוך. הציר האנכי מייצג את רמת החשיבות של הסוגיות – מחשיבות נמוכה (L) דרך חשיבות בינונית (M) ועד לחשיבות גבוהה (H). אפשר גם לראות את הציר האנכי כמשקף את מידת ההתאמה האסטרטגית של הארגון אל הסביבה החיצונית המשתנה עם הזמן.

הגישה/המודל של שלושת האופקים תומכת בתהליך חשיבת עתיד ומסייעת למשתתפים לזהות במפורש את הנחות העבודה הנוכחיות שלהם לגבי ההווה, להגדיר עתידים רצויים בטווח הבינוני והארוך ולבחון אפשרויות ליישום מהלכי שינוי חדשניים לגישור הדרגתי בין ההווה המצוי לעתיד הרצוי.

המצב בהווה והעתיד הקרוב מיוצגים בתרשים ע"י הקו האדום: "אופק 1" – 1H. הסוגיות האסטרטגיות של 1H חשובות היום. הן גליות לעין, מובנות, וקרוב לוודאי שמקבלי ההחלטות כבר עוסקים בהן ומגיבים להן בהתאם. במילים אחרות, הן נמצאות במוקד המדיניות העכשווית. סוגיות אלה ככל הנראה יהיו פחות חשובות עם חלוף הזמן. הן יוטמעו במדיניות או באסטרטגיה, או שיעקפו אותן מגמות ואירועים שכרגע רק "מפציעים" ועדיין אינם מאוד חשובים.
אך חשיבותם של מגמות ואירועים מפציעים אלה תעלה בטווח הזמן הבינוני – זהו הקו 2H. בשלב זה ככל הנראה עדיין לא ממש ברור כיצד יתפתח האופק 2H, אבל המגמות והכוחות המניעים (מחוללי השינויים) שיגדירו אותו, נמצאים כבר כאן ועקרונית ניתן לזהותם – אם הארגון יקדיש לכך מאמץ, במסגרת התהליך של חשיבת עתיד. המשימה של קובעי מדיניות ומתכננים היא לבחון אותם, לחקור את התוצאות האפשריות ולהתאים את המדיניות והתכנון בהתחשב בצרכים העתידיים.

מודל שלושת האופקים

בטווח הזמן הארוך, אופק 2H יפנה את מקומו לאופק 3H ואיתו אתגרי תכנון אסטרטגי ומדיניות חדשים. אתגרים אלה יחייבו כמובן התייחסות ותגובה מצד קובעי המדיניות, אבל בהווה קשה לראות את מחוללי השינוי אשר יעצבו את 3H. לא ברור איך גורמי המפתח של 3H יתפתחו, מה יהיו השפעות הגומלין ביניהם והאם הם יחוללו בעתיד הזדמנויות ו/או איומים עבור הארגון. המשימה של קובעי מדיניות ומתכננים היא לפיכך לזהות ולעקוב אחר הגורמים המניעים (דרייברים) אשר יעצבו את 3H. על בסיס זה יוכלו להפיק תובנות על האתגרים העתידיים בטווח הארוך ולחקור את צעדי המדיניות האפשריים שיידרשו כדי לתת מענה לאתגרים הללו.

מוקד העניין של חשיבת עתיד הוא טווח הזמן הבינוני והארוך, כלומר אופקים 2H ו-3H. השיטות והכלים השונים בחשיבת עתיד נועדו לאפשר לקובעי מדיניות לזהות את הגורמים המניעים את השינויים, לחקור את ההשפעות החזויות שלהם על סביבת המדיניות העתידית ולשקול מה עשויים להיות צעדי המדיניות המתאימים ביותר כמענה.

 
יש לשים לב שאין הגדרה מדויקת אחידה של "טווח בינוני" או "טווח ארוך". מסגרת הזמן תוגדר בהתאמה לכל פרויקט ספציפי ובהתאם לאופי ולשיקולים של הארגון. עבור ארגון/פרויקט מסוים טווח זמן "בינוני עד ארוך" יכול להיות 10 עד 15 שנה, ועבור ארגון/פרויקט אחר זה עשוי להיות 40 עד 50 שנה.

בפרק השיטות נתאר במפורט מתווה לבנייה בפועל של מודל שלושת האופקים ע"י הצוות המופקד על תהליך חשיבת העתיד בארגון.