המכון לחקר עתידים בחינוך » מדריכי קורסים » מבוא לחשיבת עתיד ארגונית » פרק 1: מבוא לחשיבת עתיד ארגונית » 1. הקדמה – "מתאבן"
"אף אחד לא יודע אילו שינויים באמת מחכים לנו. כל תסריט נקודתי יהיה כנראה רחוק מאוד מהאמת. אם מישהו מתאר לכם את העולם של אמצע המאה ה-21 וזה נשמע כמו מדע בדיוני, אז התסריט כנראה שגוי. אבל אם מישהו מתאר לכם את העולם של אמצע המאה ה-21 וזה לא נשמע כמו מדע בדיוני – אז התסריט בטוח שגוי. אין לנו מושג מה יהיו הפרטים, אבל ודאי שהולכים להיות שינויים גדולים..."
(יובל נח הררי, "21 מחשבות על המאה ה-21", 2018)
הנה דוגמאות אחדות של תרחישים מדומיינים לשנים 2030 – 2055. אנו מציגים אותם כתקצירים תמציתיים, רק לצורך התרשמות וכדי לגרות את החשיבה.
כדברי נח הררי בהקדמה לעיל, הם עשויים להיות שגויים לגמרי – למרות שהם נראים לכם קרוב לוודאי כמדע בדיוני. אבל בכל זאת עלינו להיות מסוגלים להביא אותם בחשבון בחשיבתנו על העתיד הלא-וודאי:
שנת 2031. עדשות מגע חכמות מקושרות לאינטרנט בתקשורת G7, מופעלות בעזרת בינה מלאכותית וכוללות יכולת צילום והקרנת "מציאות מורחבת" (XR – שילוב של "מציאות מדומה" ומציאות רבודה עם העולם הפיזי) ישירות על רשתית העין. העדשות החכמות מאפשרות לתלמידים סיור וירטואלי אינטראקטיבי באתרים היסטוריים, במצולות הים, בחלל או בתוך גוף האדם. בפני התלמידים נפתחות אפשרויות חסרות תקדים ליכולת חקר ואינטראקציה מיידית, עשירה ומעשירה עם העולם בכלל ועם סביבת הלמידה בפרט.
שנת 2055. שידרוג אינטליגנציה מבוסס על מניפולציה גנטית: אושר שימוש נרחב בטיפולים גנטיים (עריכת גנים) לשיפור של אינטליגנציה ויכולות שכליות.
אחרי מחלוקות והתלבטויות, אמצעים אלה נעשים נפוצים ומקובלים לא פחות משיפור ראייה ע"י משקפיים.
שנת 2035. בעקבות כישלון מוחלט להתגבר על מתקפות סייבר מתוחכמות על רשתות "אינטרנט של דברים", יחד עם אי היכולת להבחין בין מידע כוזב למידע אמין, אובד אמון הציבור ברשתות אלה ובאינטרנט בכלל, לרבות אמצעי למידה והוראה מבוססי רשת.
מערכת החינוך חוזרת לשיטות המסורתיות.
שנת 2050. רובוטיקה ובינה מלאכותית משתלטות על שוק העבודה ומייתרות עבודה אנושית (פיזית ומנטאלית). אבטלה המונית תמידית גורמת לקיטוב חברתי, חרדה קיומית, תסכול ודיכאון וגם לשגשוג של ארגוני פשיעה וטרור. תנועות של "לודיטים חדשים" ומתנגדי מדע מובילים הפיכת-נגד בחינוך.
צריך להדגיש חזור והדגש שאין שום וודאות שאחד או יותר מחמשת התרחישים העתידיים שתוארו לעיל יתרחש בפועל. אבל האם מישהו יכול לומר בביטחון שהם בלתי אפשריים? לא, אין זה מן הנמנע שיוכלו להתגשם – אם לא במדויק אז באופן חלקי או מקורב. כל אחד מהם אינו "מצוץ מן האצבע" אלא קשור לפיתוחים, מגמות ותהליכים קיימים שאפשר לזהות היום.
כל אחד מהם טומן בחובו אתגרים לחברה האנושית, ובוודאי למערכת החינוך העתידית. במציאות העתידית הפוטנציאלית שהם מתארים, האם סביר שמערכת החינוך תהיה זהה לזאת של היום ותפעל באותה דרך? מה יהיה תפקיד המורים? איך תשתנה הסביבה הלימודית ותוכניות הלימודים? האם בכלל יהיו בתי ספר במתכונות המוכרת כיום? ומה יהיו ההשלכות על הפרט, המשפחה, התעסוקה, הכלכלה, התרבות?
ועוד לא דיברנו על מגמות ושינויים בעלי משמעות מכרעת, הקשורים בשינויי האקלים הגלובליים (גלי הגירה המונית בהיקפים חסרי תקדים?), במעמד המתערער של הדמוקרטיה הליברלית, עליית השפעתם של תאגידים רבי עוצמה (עם צבאות פרטיים משלהם?) או אובדן מוחלט של היכולת להבחין בין מידע אמין לחדשות כזב.
"במאה ה-21, המוזר יהיה הנורמלי החדש. בני אדם כפרטים והאנושות כולה יצטרכו להתמודד עם דברים שאף אחד לא נתקל בהם מעולם, כמו מכונות סופר-אינטליגנטיות, גופים מהונדסים גנטית, אלגוריתמים שמסוגלים לשלוט ברגשות שלכם והצורך להחליף את המקצוע שלכם כל 10 שנים... איך לחיות בעולם שבו חוסר ודאות הוא מצב קבוע ולא שלב חולף, ושבו כבר אי אפשר פשוט להעתיק דוגמאות מוכרות מן העבר?..."
(יובל נח הררי, "21 מחשבות על המאה ה-21", 2018)
אכן, מדובר על אתגרים חסרי תקדים וככל הנראה אנחנו עדיין לא מודעים למשמעויות ולהשלכות על הסוגיות שמערכת החינוך העתידית תצטרך להתמודד איתן. מה שברור הוא שההתמודדות תהיה בלתי אפשרית וחסרת תוחלת אם לא נאמץ כבר כיום גישות וכלים של "חשיבת עתיד".
יש שפע של תחזיות והערכות שגויות (ולפעמים משעשעות) מהעבר. הנה דוגמאות אחדות:
"לא תיתכנה מכונות מעופפות הכבדות מן האוויר" 1895 (8 שנים לפני הטיסה הראשונה של האחים רייט!)
"אין מה לגלות עוד בפיסיקה! כל מה שנשאר זה לבצע מדידות מדויקות יותר" 1900 (5 שנים לפני שתי המהפכות הגדולות בפיזיקה: תורת היחסות ופיזיקת הקוונטים!)
המדען ויליאם תומסון (לורד קלווין)
"צמיחת האינטרנט תואט באופן דרסטי. לרוב האנשים אין מה להגיד זה לזה"
"עד 2005 יתברר שהשפעת האינטרנט על הכלכלה לא תעלה על זאת של מכשירי פקס..."
פול קרוגמן (חתן פרס נובל בכלכלה), 1998
ולאיזון, הנה תחזית מוצלחת ומעוררת השראה מן העבר:
"רשת התקשורת... תאפשר לתודעה של נכדינו להבזיק כברק הלוך ושוב על פני הפלנטה. הם יוכלו ללכת לכל מקום ולפגוש כל אחד בכל זמן, בלי להתרוצץ מחוץ לבתיהם...
כל המוזיאונים וכל הספריות שבעולם יהיו שלוחות של חדריי המגורים שלהם."
ארתור סי. קלארק, סופר מדע בדיוני והוגה הרעיון של לווייני תקשורת, 1961